בננות - בלוגים / / אדם הולך אל פיטוריו
זמן הרוך
  • יודית שחר

    נולדתי על גבול שכ' התקווה, אני חיה בפתח תקווה עם שני ילדי. תקווה היא מילה משמעותית בסיפור החיים שלי. למדתי היסטוריה באונ' תל אביב וחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. אני מלמדת ומנחה אוכלוסיות מוחלשות. כותבת שירה מגיל שבע, מפרסמת שירה פוליטית חברתית בכתבי עת: "קשת החדשה", "מטעם", "משיב הרוח", "מעין", "עמדה", "הכיוון מזרח", "אתגר", "הליקון", "עיתון 77" ועוד. באנתולוגיות: "אדומה", "עקלקלות", "לאחותי, כתיבה פמיניסטית" ועוד. ספר שירי הראשון, "זו אני מדברת", יצא בימים אלה בהוצאת "בבל" ובתמיכת קרן "קסת"  

אדם הולך אל פיטוריו

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

 

אדם משכים לעמל יומו

הגוף גופו – הפנים פניו

רוחץ לובש בגדיו

נושק לילדיו

 

אדם הולך אל פיטוריו

הגוף גופו – הפנים פניו

המילים קמוצות קפוצות – מילותיו

הפעולות חוזרות נשנות – פעולותיו

העמיתים יודעים שותקים – עמיתיו

 

בסוף יומו יוזמן לבוס

בחדרו חלון עירום נפער

אל קיר בטון אטום:

סל-שעות תקציב קיצוץ

תפוקה ניהול ייעול.

הגוף גופו – הפנים פניו

מול עיניו על קיר כתם אור מפקיר

נוטש גוסס מפרפר על חייו

 

בחוץ יסיט מבט מעמיתיו

הגוף גופו

הפנים – בבקשה מששו – פניו – פניו.

והמערבולת שבראש: ארנונה משכנתא

מים חשמל חוגים לילדים רופא שיניים,

לא, לא רופא שיניים עכשיו.

והחלל התפל שנצרב

והבחילה שדואה וגואה

והבחילה.

 

 

 

12 תגובות

  1. רות בלומרט

    לבי לבי עליך, ועל כל מי שבמצבך.אנקדוטה משלי:
    אחרי שהקמתי ארכיון ומוזיאון לתיאטרון בהר הצופים [עמותה פרטית בשיתוף האוניברסיטה העברית] שתרם רבות לחוגי התיאטרון בארץ, הוציא כתב עת לתיאטרון [באיכות בינלאומית -עובדה הוזמנו להשתתף בכנסים בינלאומיים}, הארכיון היה מיסודו של ישראל גור שמת בחתף מהתקף לב. הייתי מזכירתו ועוזרת כריכה.
    המקום שגשג ואוסף תיאטרון הבימה במוסקבה משנות העשרה של המאה הקודמת היה בו וטופל וטופח… חילקנו פרסים לשחקני תיאטרון מובילים ואז פרצה הקנאה. הוחלפתי בבחורה בלונדינת גבוהה שיכולותיה בהנהלת חשבונות , לפי השמועות, עברו את שלי. היא לא החזיקה זמן רב כיוון שאת מרבית העבודה כבר השלמתי…

    ביום שפוטרתי קניתי לי ארנק יוקרתי שנקרע תוך שבועות. ומאז אני נעה ונדה בין ספרות לעריכה לשונית לתרגומים לעגמת נפש ועוד.יודית, אני מאחלת לך שסוף הצדק ינצח והקנאה והשנאה יתקפלו ויאכלו את עצמן.
    ובינתיים החזיקי מעמד.

    • יודית שחר

      פתאום אני שומעת סיפורים, מכל מני אנשים, ומבלה את האנשים מהזווית הזאת. ודי עצוב כאן, בהחלט עצוב. בעצם לא עצוב, מגעיל היא המילה המדוייקת.
      שבת שלום רות.

  2. חזק ואמץ. מזדהה עם החלל והכאב שביטאת טוב כל כך. אני מקווה שמתוך המשבר יוולד משהו אחר, חדש, טוב יותר.

  3. הנה הפיטורים כבר הולידו שיר נוקב ומדויק להפליא בתיאור ההרגשה מייד אחרי.
    את תמצאי עבודה חדשה.

  4. רונית בר-לביא

    יודית, קראתי, ואני מאחלת לך שתמצאי משהו שיותר ראוי לך.

    גם אני פוטרתי בנסיבות אחרות, פחות אישיות, אבל הייתי מובטלת אחר כך 3 שנים, בין השאר כי לא ממש רציתי למצוא, לא כל דבר בכל מחיר.

    בדיעבד לא היה דבר טוב יותר שיכול היה לקרות לי אז – התקדמתי מאז בכמה דרגות מכל שאר הבחינות.

    לא תמיד זה ככה בחיים, אבל גם מה איפה שאנחנו לא רואים בעינינו – יש התקדמות וגדילה וטוב.

    מקווה שתימצא פת הלחם שלך במקום שיתאים לך ובמהרה.

    • יודית שחר

      תודה רבה רונית. פת הלחם שלי נמצאה לי הבוקר בבראסרי, הילדים שלי לקחו אותי לשם 'בהפתעה' לחגוג את יום ההולדת.
      ואת העבודה שלי אני מאוד אוהבת. למעשה העבודה היחידה שאהבתי בימי חיי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליודית שחר