שטראוס זה לא רק מילקי

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

 

ימי המהפיכה הצרפתית מעולם לא היו כה קרובים.

שטראוס היא אחת מ-19 המשפחות השולטות ביותר משליש מכלכלת המדינה.

היקף הכנסותיהן של המשפחות נאמד ב-248 מיליארד שקל, שווה ערך לכ-88% מהתקציב הממשלתי.

בישראל היום יש עשרים אחוז עניים והקיטוב המעמדי החריף ביותר בעולם המערבי.

אם עייפתם מלהיות משרתים של שיטה, אם מאסתם מלהיות משרתים של אדונים, הגיע הזמן להתעורר.

למי שבוחר בחיים של בחירה, במחשבה חופשית, באחריות חברתית, מחר האחד במאי, קומו והפגינו.

בכל עיר מרכזית ישנן הפגנות.

אני מצרפת שתי הזמנות, האחת לערב של חמש משוררות חברתיות, בעריכתי, שיתקיים בסינמטק חיפה, בשלושה במאי ,בתשע בערב. ולהפגנה של עמותת מען, באחד במאי, בשעה עשר בבוקר, בשד' רוטשילד תל אביב. וגם שיר אחד.

מילים על הערב: חמש משוררות: דורית ויסמן, יודית שחר, ענת זכריה, ענת לוין וסיגל בן יאיר מקריאות שירה על חייה של אישה מודרנית בתחילת האלף השלישי.

על הישרדות כלכלית בעידן קפיטליסטי. על חייהן של קופאיות, פקידות, עובדות זרות, נשים מנוצלות וילדות זונות במזרח.

שירה שמכוונת זרקור על עולם בו תווי הפנים מיטשטשים והמציאות השלטת דורסת את הפרטי והופכת אותו למוחלש, למנותק, ללא רלוונטי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3882703,00.html

 

זו אני מדברת

 

שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת

כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר,

מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר

לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת,

גְּבֶרֶת, פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה, מָשׁוֹבִים עַל בִּצּוּעִים,

בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים,

וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא גּוֹמֶרֶת לְכַסּוֹת

עַל שָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת.

(גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?)

                                                                         . 

זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה שִׁבְעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ

אֲנַחְנוּ כָּאן, אַמָּה לְאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה

מִצֵּאתָ הַחַמָּה עַד לְצֵאת הַנְּשָׁמָה

בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוֹפֶּן סְפֵּיס, מוּאָרוֹת נֵיאוֹן

לְלֹא חַלּוֹן, שֵׁרוּתִים בַּפִּנָּה וְאַחֲרָאִית שֶׁמַּאֲזִינָה

וְקוֹנֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי אוֹנֶסֶת בְּצוּרָה לֹא מְנֻמֶּסֶת

אֶת חֲבִילַת הַשְּׁקָרִים הַשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ,

גְּבֶרֶת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת,

(הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת)

לְכָל אִישׁ יֵשׁ תַּג מְחִיר וְשֶׁקֶר מַזְהִיר שֶׁמֵּאִיר

אֶת דַּרְכּוֹ מִמָּרוֹם.

בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר?