שיחות כותבת
האהבה שלי מתפייטת למרגלות המילים
בזמן שאנשים נוֹרִים
רעבים ללחם
מפגיזים זה את זה
בשנאה
יש בי אהבה
שלא אכפת לה
אהבה דשנה
מחווירה רק מחוטיה
שמסתבכים, היא
רושמת אכזרית של רשמים
אינה מפנקסת שכול אבטלה
דיקטטורה קרינה הטבע
נפער, היא בְּשֶׁלָהּ
מונָה צלצולי טלפונים כמות הברות
יצירת מגע יזומה
ומדווחת בלחש
על משלוחי בזק לאדמה הכבושה
ואינה מוכנה להטות את אוזנה
לצערם של אחרים
כי משאה כבד ומכביד
(כך תתריס אם תידחק לפינה)
אך בינה לבין עצמה היא יודעת
ואינה מספרת (גם לא לי.
כך אני משערת)
שהיא פצועה וכושלת
(כמו חייל שיכור השב משדה הקרב
שמחזיק את בטנו וצוחק בקול גדול
ועוד רגע ידרוך על מוקש וייפול)
וגם עיניה תַּשּׁוּ מלראות
היי אורלי
את כותבת נפלא
אהבה דשנה
אני מדמיינת בצק שמרים שגודל וגודל
להתראות
טובה