הדברים – שיר

הַדְּבָרִים אֵינָם מִסְתַּדְּרִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצָה.

כְּדֵי לְהַתֵּל בָּהֶם, קוֹבַעַת אֲנִי שֶׁאֵינִי רוֹצָה

וְהַדְּבָרִים מְגַמְגְּמִים, חוֹכְכִים בְּדַעְתָּם

(סְלִיל מַכְרִיעַ בַּמַּעֲרֶכֶת נִקְרַע).

הַאִם חָשִׁים הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצָה?

הַאִם יוֹדְעִים הַדְּבָרִים דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁלִּי אֵינָם יְדוּעִים?

הַקֶּשֶׁר בֵּין הָרָצוֹן לַהִסְתַּדְּרוּת הוֹפֵךְ כֹּה נֶחְרָץ וְחָרוּץ

עַד שֶׁאֲנִי מַקְדִּישָׁה אֶת יָמַי לְטִפּוּחַ מְיֻמָּנוּת אִי–הָרְצִיָּה

וּמִשְׁתַּפֶּרֶת

וְחוֹשֶׁבֶת מִלִּים שֶׁל מְחַבֶּבֶת, אוֹהֶדֶת

נֶחְמָד, כֵּן, נֶחְמָד, וְנָעִים לִי הַדָּבָר

וְגַם הָאִישׁ נָעִים וְחֶבְרָתוֹ נוֹחָה

וַאֲנִי רוֹצָה כִּמְעַט

וְחוֹשֶׁקֶת קְצָת

וְנַפְשִׁי יוֹצֵאת קִמְעָה וְעוֹרֶגֶת בְּמִדַּת מָה

וְהַדְּבָרִים מִצְטַמְרְרִים כְּרוּחַ עֶרֶב קָרָה

וּמִתְעַטְּפִים זֶה בַּזֶה, מְחַכְּכִים טְלָפַיִם לַחִים,

מְרֻצִּים מֵעַצְמָם, מִצַּו הַשָּׁעָה

חוֹמְדִים לִי לָצוֹן

בְּהִסְתַּדְּרוּתָם הַנֶּחְמֶדֶת

שֶׁאֵינִי רוֹצָה בָּהּ

אֵינִי רוֹצָה