שיחות כותבת
**
הונג קונג לוטשת בי
עיניים מכווצות
מכורסמות
תלויה באוויר
לייבוש
בין קטמנדו לדאקה
צללים מן העבר
מנשימים ומתנדפים
נפאל
פילגש איומה
אני באה אלייך
כדי לגלות מה היה בך
שחסרתי
היכן טמונים אוצרותייך
המשחירים
יש לנו חשבון סגור
אני נוטרת לך טינה
ואהבה
ואהבה
פה כבר לא המערב
למילים כמו אהבה יש משמעות
**
אני מחפשת את ג'ומפה להירי
בין עשרות הנשים ההודיות
המכוסות שמיכות
המקפלות את רגליהן
הנשענות על בעליהן
הדומעות פנימה
אני רואה אותה בכל אחת
ואחת מהן
**
בנפאל לוקחת חדר
עם נמלים על הסדינים
וטפטוף קבוע בחדר האמבטיה
ושקעים מכל הסוגים
וקיר מתפורר
ותוהה אם הכרת את הנמלים הללו
ואת הקיר הזה
(לייק סייד, פוקארה 6)
ואם נעמה לך הקריאה בספר של אותה השעה
והולכת לשטוף את פניי
**
סוּרָאיָה בוצע את נפאל לחלקים
עבורי
מפריד בין הדאל לבאט
בין גָנְדְרוּק הישנה לגנדרוק החדשה
בין האזורים הבודהיסטיים להינדיים
הוא שואל אותי מה אני כותבת
ואני עונה: "פואט"
מילה שלמה ומכבידה
שאיני יודעת לפרוס לפרוסות.
הוא מהנהן
כמו היה זה הדבר הברור בעולם
**
סוּרָאיָה מראה לי איפה מגדלים מריחואנה.
הוא מלמד אותי לזהות את הנשים הנשואות
לפי אבקת השני שבפסוקת שערן
ומחייך
כשאני אוכלת דאל באט.
ביום השלישי אני נשברת למרגלותיו של הר
בעל מדרגות מסותתות אבן
(אחרי שנפלתי לתוך תלולית של בוץ)
והוא מרים אותי בשתיקה
ודוחק בי להמשיך הלאה.
עוד ארבעים וחמש דקות לטדפאני.
ארבעים וחמש דקות.
סוראיה מחכה לי בפאתי השבילים
ממתין במקומות המסוכנים
תופס את ידי בחוזקה
גם כשאיני מבקשת
מסביר על אילו אבנים ללכת.
מסביר על אילו אבנים ללכת.
הממשלה הנפאלית אינה לטעמו
(הוא מדבר על "נפאל שטוחה" ועל משכורת מינימום ועל תאונת אופנוע שעשה)
הוא מסדר את חלוקי הנחל כך שאעבור בבטחה
ומחלץ פלסטר מעטיפתו
ולוחץ חזק לכף רגלי
(כשעלוקה מוצצת את דמי)
**
לפעמים
בשנת אחר הצהריים
(מנוחת הטרקר)
חולמת עליך.
ואז בורחת החוצה להרים
הדוממים
ממתינה שהחלום יתמוסס לאבק הדרכים
שהשארתי אחריי.
תמיד נותר משהו
תחושה
עצם חי
עצב חשוף
שההרים לא יכולים לקחת
**
גָנְדְרוּק
לאס וגאס של ההרים
בלילות מדליקים כאן אורות מהבהבים
ויש חדרון קטן ומאביק
עם חיבור לאינטרנט מהיר
ונוף מרהיב
וכאן הנמלים איטיות ומחויכות,
כמו מבוסמות
ומשחקי קלפים מתנהלים
ביד רמה בחדרי חדרים
ואת האופק ניתן לראות
קוביות-קוביות
דרך שורת כבסים מתייבשים
**
הלב הוא קטמנדו
סוגרת בפינות
מַלְאָה בהצעות
(חֶברה טובה, מסאז' טוב, גלולה טובה)
חודרת לנבכים הפנימיים
בתום וללא משוא פנים
מלכלכת את הכביש
העורקי
בגושי צואה
או תוגה
מדברת בבליל של שפות
נישאת על גבי ריקשות
או תקוות
אינה חותרת מעלה
שוחה באזורים המוכרים
לוחשת נָמָסְטֶה ומאדאם
ואֶקְסְקְיוּז מי ומיס
צועקת מבפנים
את הייאוש והבדידות
(מטבע חלש הוא ערובה לעצבות יציבה)
ואינה חודלת לעולם
לרחוש
להתרחש
לאלחש
הלב הוא קטמנדו
ואינו מניח
היי אורלי
מלא השראה, נותן תחושה של חוסר ומלאות… על תיקווה ויאוש.
חג שמח
טובה
איזה יופי אורלי !
נפאל עושה לך שירה שירה
נסעת רחוק אבל נשארת קרובה ללב העדין שלך, שירים מקסימים מאוד.
אהבתי מאוד. את יוצרת נדירה.