נולדה בתל אביב, כמעט על מדרגות בית החולים ולא התאוששה עד היום. למדה ספרות עברית ולשון באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ועשתה תואר נוסף בספרות, בהצטיינות, באוניברסיטה הלאומית של דרא"פ. שהתה בשליחות בדרא"פ, לימדה בתיכון שם ובארץ. טיילה רבות באפריקה והתאהבה ביבשת.
הייתה חברת מערכת 'מעריב' במשך שנים ותרמה 'אייטמים' גם לגל"ץ. בהמשך הייתה כתבת ראשית ב'עולם האשה', כתבה על ענייני תרבות ב'פנאי פלוס', כתבה טורים בענייני עיצוב, בריאות ועוד.
כלשונאית, הייתה בין כותבי המילון העברי-עברי 'רב מילים' שיצא בהוצאת מט"ח שליד אוניברסיטת ת"א בשיתוף עם אחרים – בפרק הביטויים.
עורכת לשונית, כותבת, פריקית של שפות, מציירת במילים. גרה בהרצליה
שיר חזק ויפהפה ,תלמה, מאופק ומרגש
על כרוניקה של מות ידוע מראש
הזכיר לי את הספור על המות שחיכה בסמארה(אני חושבת שזה שמו)
והאמהות תמיד יודעות אינטואיטיבית
הי תלמה, עתה הבינותי אייכי. (הודיעו בחדשות שמשרד החינוך החליט שהנוער צריך לשמוע יותר את השפה המקראית ואני מתאמנת עלייך, מנסה לומר שעכשיו הבנתי לאן נעלמת…סבבה? אופס… הכך הוא הדבר?:)
ובכלל שיר מקסים שגורם לחשוב כמה זה בעצם נכון, כי כשאתה מת, אתה האחרון שיודע…אם בכלל.
תלמה אז ציטטתי את השיר
וחלק מתגובתה של סיגל
בבלגוספירה מקבילה.
תודה
–
סליחה שקשה לי לצחוק החוש השישי ברח לי פתאום
ואני מחפש אחריו..
טוב זה רק שיר אז ..
🙂
הי תלמה, נראה כי זיהיתי עבורך את המגיב החביב. לפי החיוך זה אבנר, וחוץ מזה גם ראיתי שהוא ציטט את השיר שלך שם כמו גם את החלק הרציני של תגובתי.
כל הנושא הזה של לדבר בשפה המקראית לא תופס אני רואה:) מעניין איך המורים יעמדו במשימה. (המורה של בתי בכלל אימצה את שפת הסלנג של הילדים מתוך רצונה להיות קולית וחברה ש'להם).
ואייכי את ואייכי אני אלו שאלות כבדות מידי לכוס קפה של בוקר, ואפילו מול המראה עוד לא עמדתי, כך שמקווה שיהיה אומץ לבדוק מי שם… בהמשך היום.
אחזור לדווח ובינתיים, יום נפלא שיהיה,
סיגל.
סיגלקה, האמת: גם אני חשדתי באבנריקו ולא רק בגלל חיוך חתול הצ'שייר שהותיר מאחוריו.
אני רואה שהשכמת באישון בוקר.. 🙂
והאמת, מדרַגי השפה היום די מעורבבים – סלנג ולא סלנג. ויש לזה גם פן חביב, בתנאי שההבחנה היא: שפה עילגת – לא ולא!!!! סלנג – כן וכן!! במידה, במקום הנכון, בהקשר הראוי, המסגרת הנכונה ובעיקר: תוך ידיעה שזה סלנג. כתבים כותבים לי בידיעה חדשותית שתפשו את הגנב (ודברים 'גרועים' מזה) על חם, ללא מודעות לכך שהם עושים שימוש בשפה לא תקנית – ובזה אני רואה בעיה. אם עושים שימוש בסלנג בשליטה, במודעות, תוך הבחנה בין שפה תקנית ללא תקנית, זה דבר אחד, ובורות ועלגות – זה דבר אחר. וכבר כתבתי על זה וגם נגענו בזה בהתכתבויות סוערות קודמות, גם עם איריסקה. (מתאים מאוד ללילות הסתיו/חורף ההתכתבויות הללו. בקיץ, נוזל לי המוח ואני מעט מאוד במחשב). ואם תחזרי לדווח, יותר מאשמח. ואולי אף תמוני לכתבת השטח 🙂 ובינתיים, אם תשלחי לי לינק לציטוט של אבנריקו, ממש אודה לך. לא יודעת במה מדובר.
שיהיה שבוע כייפי ולהשתמע.
שיר חזק, תלמה, שמתנקז אל האם והידיעה, ושם ב"וּכְשֶׁהֶעֱרִיב / יָדְעָה אִמּוֹ" גם אי אפשר שלא להיזכר ב"הנה תמו יום קרב וערבו" שמסתיים בהרואי, ולא כמו כאן בשכול של אם.
תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
פשוט
נפלא.
פשוט תודה, אבנריקו.
שיר חזק ויפהפה ,תלמה, מאופק ומרגש
על כרוניקה של מות ידוע מראש
הזכיר לי את הספור על המות שחיכה בסמארה(אני חושבת שזה שמו)
והאמהות תמיד יודעות אינטואיטיבית
חנה היקרה, תודה רבה על תגובותייך המעשירות תמיד.
שבת שלום וברכה.
הי תלמה, עתה הבינותי אייכי. (הודיעו בחדשות שמשרד החינוך החליט שהנוער צריך לשמוע יותר את השפה המקראית ואני מתאמנת עלייך, מנסה לומר שעכשיו הבנתי לאן נעלמת…סבבה? אופס… הכך הוא הדבר?:)
ובכלל שיר מקסים שגורם לחשוב כמה זה בעצם נכון, כי כשאתה מת, אתה האחרון שיודע…אם בכלל.
סיגלקה תבורך רוח הסתיו שהשיבה אותך. נשבה, השיבה, הושיבה. כולם ביחד וכל אחד לחוד.
ואם הבינות אייכי אני, שמא תואילי לשתפני, שאדע סוף סוף, כי אני עדיין מחפשת אייכי אני.
ואת אייכי?
ותודה על הביקור ועל התגובה.
תלמה אז ציטטתי את השיר
וחלק מתגובתה של סיגל
בבלגוספירה מקבילה.
תודה
–
סליחה שקשה לי לצחוק החוש השישי ברח לי פתאום
ואני מחפש אחריו..
טוב זה רק שיר אז ..
🙂
ומי המגיב החביב????
הי תלמה, נראה כי זיהיתי עבורך את המגיב החביב. לפי החיוך זה אבנר, וחוץ מזה גם ראיתי שהוא ציטט את השיר שלך שם כמו גם את החלק הרציני של תגובתי.
כל הנושא הזה של לדבר בשפה המקראית לא תופס אני רואה:) מעניין איך המורים יעמדו במשימה. (המורה של בתי בכלל אימצה את שפת הסלנג של הילדים מתוך רצונה להיות קולית וחברה ש'להם).
ואייכי את ואייכי אני אלו שאלות כבדות מידי לכוס קפה של בוקר, ואפילו מול המראה עוד לא עמדתי, כך שמקווה שיהיה אומץ לבדוק מי שם… בהמשך היום.
אחזור לדווח ובינתיים, יום נפלא שיהיה,
סיגל.
סיגלקה, האמת: גם אני חשדתי באבנריקו ולא רק בגלל חיוך חתול הצ'שייר שהותיר מאחוריו.
אני רואה שהשכמת באישון בוקר.. 🙂
והאמת, מדרַגי השפה היום די מעורבבים – סלנג ולא סלנג. ויש לזה גם פן חביב, בתנאי שההבחנה היא: שפה עילגת – לא ולא!!!! סלנג – כן וכן!! במידה, במקום הנכון, בהקשר הראוי, המסגרת הנכונה ובעיקר: תוך ידיעה שזה סלנג. כתבים כותבים לי בידיעה חדשותית שתפשו את הגנב (ודברים 'גרועים' מזה) על חם, ללא מודעות לכך שהם עושים שימוש בשפה לא תקנית – ובזה אני רואה בעיה. אם עושים שימוש בסלנג בשליטה, במודעות, תוך הבחנה בין שפה תקנית ללא תקנית, זה דבר אחד, ובורות ועלגות – זה דבר אחר. וכבר כתבתי על זה וגם נגענו בזה בהתכתבויות סוערות קודמות, גם עם איריסקה. (מתאים מאוד ללילות הסתיו/חורף ההתכתבויות הללו. בקיץ, נוזל לי המוח ואני מעט מאוד במחשב). ואם תחזרי לדווח, יותר מאשמח. ואולי אף תמוני לכתבת השטח 🙂 ובינתיים, אם תשלחי לי לינק לציטוט של אבנריקו, ממש אודה לך. לא יודעת במה מדובר.
שיהיה שבוע כייפי ולהשתמע.
וואוו קישור ציטוט…
זה לא כזה פשוט…
חשוב לקבל רשות…
נדמה לי.
לא?:)
אז…אפס אחד לאבנר…אייכה?
צטט לנו קישור…
או תן אישור:)
לקבל רשות??? 'המצטט ממצטט – פטור', לא? :))
ואיפה האבנריקו באמת כשצריך אותו?
הנה הבאתי לך ציטוט
http://cafe.themarker.com/blog/123190/
אבל בעילום שם… ורמז : ברווז בג'קוזי של הסופרת עם הטריילר:)
תודה ותודה. רצה לשם. שששששש. לא מגלה 🙂
שיר חזק, תלמה, שמתנקז אל האם והידיעה, ושם ב"וּכְשֶׁהֶעֱרִיב / יָדְעָה אִמּוֹ" גם אי אפשר שלא להיזכר ב"הנה תמו יום קרב וערבו" שמסתיים בהרואי, ולא כמו כאן בשכול של אם.
הסיום מזכיר את הטרגדיה של האם בשיר של גורי "אימו" שמתה זמן קצר לאחר מות בנה בניגוד לאופוריה התנכית של הנצחון: ותשקוט הארץ ארבעים שנה
תודה רבה, אמיר יקירי. לכבוד הוא לי הציטוט שהבאת מן השיר המפעים ("הנה תמו יום קרב וערבו").