תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
(פורסם בעיתוני השרון של 'ידיעות' ב-4 בספטמבר השנה.)
.jpg)
כתבה וצילמה: תלמה פרויד
ראיתי אותך יום אחד בעציץ שעל אדן החלון. יונה אפרפרה מציצה בי בדאגה, מתקשה להחליט: הלנו את אם לצרינו? ליתר ביטחון התעופפת ונגלתה ביצה עליה דגרת. איזה מראה משובב.
אך אויה, יונתי בחגווי העציץ, אומרים שאת מביאה בכנפייך מחלות וכינים ולשלשת ושמוטב לסלקך מיד, ללא רחמים. אבל איך אפשר להתנכל ליונת שלום? והמראה, המראה כה משובב. ולרוע המזל (מזלך), זכורה לי עדיין טראומת קן אחר באדנית החלון, מלפני שנים. מישהי ממשפחתך דגרה על ביצים, התאהבתי, התחברתי, הנחתי לה לגור בלי חוזה. ויום אחד נגלה חלון שחור מכינים ופתחתי במלחמת חורמה בך ובהם. וידעתי, כי לעולם לא עוד!
ועכשיו, מה לעשות? הנה כבר ביצה שנייה שוכנת לה בעציץ. אני ניגשת לחלון הכבד שנפתח בחריקה רמה. את מציצה בי בעין הצדית שלך – ולא זזה. האמון שאת נותנת בי ממיס לב ואני אינני מסוגלת לגרשך. אני עוקבת אחרייך, את אחריי. לפעמים את מתעופפת לסידורים. שבה, דוגרת, שוב מתעופפת. משאירה אותי לעשות בייביסיטינג.
יונה'לה, אם חד-הורית? איפה יוֹן? אולי שיבוא קצת להחליף אותך? מה, רק נקבה מסוגלת לדגור? באמת, לאן ג'וני פרח? אומרים שאצלכם הם נאמנים.
ועם כל הכבוד והיופי שאת מביאה אל פתח חלוני, אולי תתעופפי קצת לפני שבעתת הכינים (והמחלות?) תנחת כאן ותהפוך את חיי לגיהינום. מה, נגמרו לך המשימות? אולי תעופי לראות הֲקַלו המים? להביא עלה של זית לאזור מוכה קרבות? אולי תלכי לעבוד בדואר, משהו? הצילו!
את מקסימה, יונתי תמתי, אבל קסמייך מהלכים עליי אימים. מה יש שם בסתר כנפייך, יונתי בסתר המַדְגֵרָה? הייתי רוצה כוחות לפזר את ההפגנה, אבל את מפגינה נחישות.
בת יונים הומייה, זוזי קצת. לא בעצם אל תזוזי, אני רוצה לצלם. אה, עכשיו את כן מתעופפת, מה לא אוהבת להצטלם? הבנתי. את ממש לא רוצה תיעוד. חריקת החלון לא מפריעה לך. כשאני משקה את העציץ, את מזיזה את הישבן, אך שבה לדגור על רטוב, אבל מצלמה, לא, זה לא. אני מבטיחה לתפוס אותך מן הצד הטוב, עם העין הצהובה-אדומה הזאת שלך בשיא תפארתה. אבל את מתגלה כסרבנית צילום. הבנתי כבר שאת יצור מתוחכם ועיקש. קראתי עלייך אצל מאיר שלו.
אני מנסה לגייס כוחות, למצוא צידוק לשלחך – מצוות שילוח הקן, משהו שיישב את המחלוקת הארורה עם המצפון. יום עובר ועוד יום. עוד מעט המשפחה במדגרה תתרחב. אני בודקת בדאגה את השטח כל יום, מחפשת עקבות כינים, פרעושים, מחלות זוחלות. את מציצה בי בשאננות, מזהה את חולשתי. משחדת אותי באמון.
אנחנו מצפות להולדת התאומים. החברים מזהירים. עופי. לא, הישארי. עופי, הישארי.
מאיר שלֵו?? מישהו?? הצילו!!! עוצו עצה ולא אפר.
תלמה יקרה, אי אפשר שלא לקרוא את זה עם חיוך מההתחלה ועד הסוף. (-:
תודה גבריאלה יקרה. ואהבתי מאוד את הציפור שהעלית מן הקן שלך 🙂
כתוב יופי
אני כל כך מבין אותך
אצלי הן הצליחו להרוס את כל הגג
ואם עוד לא החלטת מה לעשות ,אז הנה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=520711&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
תודה גיורא, על התגובה ועל הקישור. אקרא בעיון, אולי אלמד משהו בהלכות יונים.
תלמה – כתבה משעשעת להפליא,קראתי בכיף גדול ! והביצים : כולן בעציץ אחד ???? נראה לי שכאשר תתחילי להתגרד תפסיקי לחייך 🙂 אנחנו בעיר, הטבע לא תמיד יושב עלינו טוב !
גם לנו בשיכון יש בעיית יונים אבל אני עדיין עושה את עצמי שהן מקסימות הבנות יונים האלו 🙂
מזכיר לי את הפליטון של מתי כספי על :"מכבסת ת(צ)ולה"
ריקי-תיקי יקירתי. תודה. אני כבר מתגרדת רק מהמחשבה. וכן, כל הביצים בעציץ אחד. ניהול הסיכונים של הבת-יונה לא משהו.
ובינתיים גם אני מכבסת ת(צ)ולה, מכבסת ת(צ)ולה 🙂
יפה. בעיה מוכרת. יש שיר אגי משעול על כך וגם שיר שלי. אביא בהיזדמנות.
תודה, סבינה. אשמח מאוד אם תעלי את שני השירים שהזכרת. מחכה.
לתלמה
הקישור שאני הבאתי הוא לשִׁירָהּ של אגי משעול
קראתי, גיורא. בוּוּווווווול!!!!
יש כל כך הרבה דרכים להסתכל על מיתוס..:)
תודה רבה לך.
תצלום יפה ומשעשע הדיאלוג שאת מנהלת עם היונה, הרחוקה כך מסתבר מהסמליות שמיוחסת לה
תודה, חנה. והאין זה כך תמיד (?) שככל שמתקרבים לסמל, דווקא מתרחקים (והוא קטֵן)?
אילו האלים היו יורדים מן האולימפוס, אולי לא היינו מבחינים באלוהותם 🙂
תלמה, מערכת היחסים שנאה אהבה בינך לבין היונה- הצחיק אותי וחשבתי שאני מבינה בדיוק מה קרה בכל רגע, כאילו וזו היו מחשבותי שלי…
תודה תמי. אכן, מערכת יחסים מורכבת. כמו בחיים 🙂
איזו דילמה הצבת כאן, בנועם כזה והצלום מקסים!
תלמה, הטבע נוהג כדרכו והאידיאלים שלנו לא תמיד משפיעים עליו. צילום יפה וסיפור משעשע.
נושא מרתק יחסי הגומלין בינינו לטבע, כשחושבים על זה.
תודה, רות.
כן חני, רק את זה עוד הייתי צריכה על הראש…
תודה לך. והצילום מבחינתי הוא הגשמת חלום קטן: להיות הצלמת של עצמי לכתבות ושאר חומרים שאני מפרסמת בעיתון. עד עתה לא עשיתי את זה.
צלמי העיתונות, מאחוריכם 🙂
כתוב נהדר תלמה
חוויה מוכרת
התלבטות מהחיים
תודה רבה, איריס.
שתי חיות מתרוצצות בפנים, המוח והלב, זו אומרת כך וזו אומרת אחרת. ומי תנצח? זו שיאכילו אותה יותר.
שתי חיות, המוח והלב. יפה, לבנה, אהבתי. ותודה רבה.
זאתי בת יונה עם ביצים.
🙂
כתבת משעשע (לקורא מהצד). אבל אין לי עצה בשבילך, תלמה. גם אני מתחבט ליד חלונך. אחכה לעדכון מצב בסדרת "יונה ונערה".
יונה ונערה מקדמות בברכה את ה-שחר שהפציע בחלונן. לא יודעת אם הייאוש יהיה עכשיו נוח יותר, אבל ההתחבטות ודאי תהיה הרבה יותר נעימה.
ציף-ציף מעל הרציף ותודה רבה מקרב הקן, שחר'לה.
:))))
תלמה, תלמה! כל כך יפה! מזדהה לחלוטין. אני מנהלת שיחות דומות עם יוני פ"ת .
יש לי כבר שני קנים : אחד ננטש, כנראה נבהלה יותר מידי ממני. השני ניסיתי להעביר למקום אחר, קצת, לאזור פחות "מסוכן" מבחינתי. ואבוי !!! התגלגלה הביצה האחת ונשברה ומאז יש לי נקיפות מצפון. אז שטפתי ושמתי את הקן על המדף,
להזכיר לעצמי כל יום .
בקיצור החכמה זה לא לאפשר להן לבנות, ולסלק כל ענף שהובא לצורך בניית קן.
לוסי, לוסי, תודה.
גם אני נהגתי לסלק כל זרד וענפצ'יק שהובאו לעציץ כהכנה לבניית קן, אך זו של הפעם התחכמה והטילה ישר בעציץ (העמוק מספיק) והעמידה אותי בפני עובדה.
תלמה, קודם שהיונה שלך תביא שלום. עד אז חובת ההוכחה עליה. בינתיים ראי בה צוצלת מנצלת 🙂
הצוצלת הזאת היא ממש צצקע. וברור שחובת ההוכחה עליה 🙂
ותודה, אמיר.
מתוק ומשעשע,
"אולי תלכי לעבוד בדואר" ועוד כל כך הרבה מכתמים.
אולי היא סלבריקה ? ככה לא אוהבת להצטלם דווקא ?
🙂
ברור שהיא סלבריקה, מה סתם אחת תבוא אליי? אולי היא גם חשבה שאני פפראצי 🙂
תודה, רונית. שמחה להיפגש שוב.