תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
ילד יוצא לעצמאות
(דיאלוג)
די אמא,
זה רק חמישה רחובות מכאן…
כל החברים שלי כבר עברו מזמן
נו מה, שאשאר עד חמישים?
צריכה ת'כיסא הזה?
את לא מאמינה, מצאתי מזרון כמעט חדש ברחוב
אפשר את השולחן שבגג?
מה אמרת, הערב את לא צריכה את האוטו?
אמא של עידו שלחה שניצלים
כפיר יביא לחמים מהמסעדה שלו
את יכולה אולי לקמבן לי איזה שולחן מחשב? אנא עארף, אולי מישהו מהחברים שלך לא צריך
אז איזה מגבות לקחת?
נראה לך ששני סדינים זה מספיק?
יש לך כמה סמרטוטים?
במה לנקות שם את המקלחת?
מצאתי הליכון מתחת לבית, קצת קרוע, אבל איתרנו את היבואן והוא מוכן לעשות טרייד -אין
אטמנו כבר את המרתף נגד רעש ונעשה חזרות כל יום
נו די, אמא,
החוזה הוא רק לחמישה חודשים
בטח שאבוא.
אמא:
לא, אני לא בוכָה. זה קדחת השחת
העיניים שלי לא אדומות. הן כחולות
ושתביא כביסה
תלמה, אל תדאגי, הוא בטוח יביא כביסה 🙂
קריעה זו קריעה, ובכל זאת, בדור הזה שבו ילדים בכלל לא עוזבים, זהו גם סימן משמח לחוסנו הנפשי. עצמאות ונחישות לעמוד מול החיים בכוחות ובאחריות משלו מצביעות על הורים שידעו איך לעודד את היכולות האלה.
אכן, הכביסה זורמת. נראה לי שיש קונספירציה עולמית של אימהות להחזיק את הילדים עוד קצת קרוב לחזה דרך הכביסה 🙂 תודה על העידוד, אמיר.
תלמה, מקסים. פשוט מקסים ואנושי וכל כך אותנטי. הזכיר לי מעין גרסה ישראלית של "אבא ובן" של קט סטיבנס. יישר כויח ושנת עצמאות שמחה בכל זאת. רני
מוכר ואותנטי, תלמה, הוא לא יצא כל כך מהר לעצמאות , עוד תקני לו ותביאי לו, ויש רשימת קניות לשבת ולחג וכביסות. בקיצור שיהיו בריאים !!!
ו..חסר לנו שלא יביאו כביסה 🙂 שיהיו בריאים, כדברייך הטובים, חנה. אמן ואמן.ותודה
רני יקר, הכל אותנטי. ואת קט סטיבנס אני מאוד אוהבת (מכיר את שירו המדהים SAD LISA אם אינני טועה?). תודה על התגובה החמה וגם על משלוח שירו הקורע של ברל "אל תעזביני/תעזבני" במספר גרסאות. איזו סמליות..
רני התגובה ניתרה מן המקום (כרגיל). והכוונה: השיר של ברל ששלחת לי בתגובה לתגובתי בפוסט שלך.
איזו מתוקה, תלמה.
מזל טוב, אני חושבת.
זה מצחיק:"העיניים שלי לא אדומות. הן כחולות" וגם קצת עצוב. הגוזלים שלי עזבו את הקן. לי עד היום זה עצוב בשביל הוריי.
כן, רוניתוש, המצחיק עוזר להתמודד עם העצוב. תודה, ושולחת לך נשיקות:)
תלמה, כל כך מבורך הרגע, אין לך (או יש לך) מושג. אני אמרתי לילדי שאני רואה שהם לא עוזבים את הבית- אז בסדר, אבל אולי אני אעזוב?!…:)
הבעיה תמי'לה זה שאנחנו מאיימות ונשארות. והם לא מאיימים – ועוזבים. והעיקר שיש איפה לעשות חזרות (מוזיקה, כמו ליאור). תודה 🙂
תלמה יקירה, הדאגה להם לא נגמרת. ואת המוסיקה של בנך אפשר להתענג עד לכאן. יהיה טוב. יהיה יותר טוב, תראי..
תודה תמי על זריקת העידוד. שיהיה רק טוב גם לכם.
כמה קשה הרגע הזה ונפלא!
צודקת חני. תודה.
תלמה
שיצא לעצמאות ויצליח בגדול !
והעיניים הכחולות שלך ינצנצו מסיפוק
ונחת .
ושיביא כביסה 🙂
חבל הכביסה קשור לטבור:) תודה ריקי.
תַּלְמָה, דיאלוג נוגע ללב. מאוד ריאלי, ממש כפי שכתוב.
מה שתפס אותי פה גם הייתה העובדה שאני מכיר את הדיאלוג הזה מן הצד של הבן… זו עמדה כל כך אחרת להיות אֵם או להיות בן, ועם זאת אלו שני עולמות הדוקים כל כך, נקשרים ונקרעים כל כך.
תודה חן, שמחה שדיבר אליך.
ואהבתי את זה שניקדת את שמי – ונכון! אני עושה זאת כנגד ה"תֶּלְמָה מיונז" ושאר התחכמויות 'אוסם' בגרוש שרודפות אותי מאז גן הילדים ושכל מתחכם תורן שהוגה לראשונה, בטוח שהמציא 🙂
לעונג הוא לי. בכלל, תַּלְמָה הוא שם מיוחד בעיניי, יש בנו ניחוח אחר.
תלמה, לא חשבתי שאגיע לרגע הזה…אני בצד שלו.
🙂
אבל איזה כיף ל"ילד" שאמא שלו כותבת כך. מקסים.
אתה לגמרי בצד הנכון שחר-מריו, אוצָר.
אחרת הייתי מאוד מודאגת.
ונא להוציא את ה"ילד" מתוך המרכאות (אחר כך נחזיר):)
ותודה.
חווייה מוכרת, תלמה, וטוב שמגיעים לרגע שהגוזל עף בזכות כנפיו הרעננות. והעביסה? נו… ככה זה 🙂
תודה, איריס. ובלי קשר לכלום חשבתי בעקבות תגובתך שאפשר לנהל שיחה שלמה ב…נו, ככה זה.
נו? ככה זה…
נו, ככה זה?
נו… ככה זה.
ואת גם היית מציירת את זה 🙂
נו?????
ככה זה.