תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
רק 124
השבוע בעבודה עברה תחת ידי ידיעה עיתונאית בדבר אישה מג'יסר א-זרקא שמתה בגיל 124 – ומזמן לא הרגשתי צעירה כל כך.
תהיתי איך מעבירים את 24 השנים שאחרי המאה. ואיך זה לחיות בעולם שלא נותר בו עם מי לחלוק זיכרונות מן האימפריה העות'מאנית. והאם היה לה פער דורות עם בנה המתבגר בן ה-76 ולא נראָה לה איך שהוא מתלבש, מסתרק ולאיזו מוזיקה הוא מאזין. ואם הביטוח הלאומי שילם לה קיצבת זיקנה עד 124 או שהם מפסיקים לשלם כשמגיעים למאה, כי איזו חוצפה, מהרהרים בביטוח, הם עוד יחיו לנו עד חמש מאות. ואולי בכלל הביטוח הלאומי נותן בונוס למי שעובר את המאה?
נוחי בשלום, ג'מילה. ניצחת את השיטה. בלי מכון כושר, מכון בריאות, יוגה, פילאטיס, בלי עדן טבע מרקט. וגם בלי בלי (סוכר? מלח?). אבל עם הרבה עִם. יהי זכרך ברוך.
תלמה, גם אני הסתקרנתי לגבי האשה הזאת… נרים כוס לחיי אריכות עם איכות… 🙂
נורית
הי נורית. בעבודה שלי אני מטפלת באין ספור חומרים עיתונאיים. חלק גדול מהם, לא נעים להודות, משעממים להפליא. ככה זה, אין הרבה סיפורים טובים (כלומר יש, אבל צריך למצוא אותם…), וגם כותבים טובים הם זן יקר מציאות. אבל הסיפור הזה, בהחלט עשה לי משהו. מאוד הסתקרנתי ושאלתי ובדקתי עוד ועוד. ובהחלט נרים כוס לאריכות עם איכות :). תודה לך, נורית.
איזה יופי של שורות כתבת ,תלמה, מלאת לי את הריאות בהרבה חמצן.
עפרה
איזו זווית מענינת הצגת ברשימה שלך תלמה ,יפה מאוד הזווית הזאת וכתובה ברגישות רבה .אני חושבת שהכל ענין של גנטיקה ,גנים טובים זה כל הספור, שבוע נפלא
תודה חנתי. גנטיקה טובה היא תנאי הכרחי, אני חושבת. אבל כנראה לא מספיק. יש הרי אורח חיים, סביבה ועוד גורמים. שבוע נהדר גם לך.
תודה עפרה יקרה. שימחתיני.
מהכרותי עם אנשים שמאריכים ימים , רובם אכן יותר טובים מאחרים. ויש בכך נחמה. כלומר רעי לב גמורים לא מאריכים ימים. לא עד כדי כך.
קחי את דודתי לאה בת המאה, שהוציאה כמה ספרים, כתבתי עליה בבלוג, והגיעה לארוע של רון חולדאי, הרי כל חייה תמיד החמיאה לאחרים וראתה בהם אך טוב.
ויש עוד כמה כאלה שאני מכירה, הם לא נכנסים לכל מיני פינות מיותרות, כפי שהבנתי שגם המנוחה עליה נכתב הייתה גם אישה כזאת.
היי אביטל. יש קשר בין טוּב לאריכות ימים? הלוואי. אבל אנחנו יודעים גם שלפעמים 'רשע וטוב לו'. הגיוני שיהיה קשר כלשהו בין מזג נוח לבין מצב בריאות. מתח וזעפנות כנראה לא תורמים והנושא גם נחקר. אבל עדיין רב הנסתר על הנגלה, לא? ותודה לך אביטל על התגובה.
מה לעשות, אני חדשה. לא יכולתי להגיע קודם, לקרוא, להיות מופתעת – ועכשיו כן, קראתי והופתעתי. מאוד. כך ש- באיחור רב מאוד:
כבר העירו לפנַי על זווית הראייה המעניינת. גם על טוֹב, גם על רשע.
ונזכרתי.
נזכרתי במישהי שיש לה סיבה נפלאה לחיות: לשרוד את כולם. היא שותה לחיים (לחייה) – ומגירה רעל לתוך הגביע של זולתה. עדיין בריאה כמו שור (או כמו סוס).
גם היא בלי מכון כושר ושאר טוטי-פרוטי.
לגבי הביטוח הלאומי, אני משערת שהיא כבר יודעת מה קורה אחרי גיל 100.
ואני חושבת על ג'מילה של האייטם כאן.
קשה לי לדמיין אותה כזאת.
—
תודה, תלמה.
רבקה
—
תודה, רבקה. שלא כאותה ישישה שאת מתארת, ג'מילה הייתה מן הזן הטוב, כך הבנתי. ג'מילה גם קיבלה גמול מן אללה: חיים ארוכים ובריאים :). שבוע טוב
פוסט יפהפה תלמתי אוהבת את הגיגיך בו
ג'מילה ניצחה את השיטה וכמה יפה שמה-ג'מילה -יפה בערבית ואני תוהה
אולי אפשר לנצח את השיטה באמצעות היופי
כלומר היכולת לראות את חצי כוס מלאה את המואר באפל
גם בעיניי מתאים לג'מילה להיקרא ג'מילה – יפה. ויפות מילותייך, חנתי. שיהיה שבוע יפה ומאיר. אולי אפשר לנצח את השיטה, ואולי לא, אבל יש תקווה כל עוד השיטה פורחת :). שבוע טוב.
יפה כתבת תלמה יקרה והעלית חיוך על פניי. שאלות מצוינות ומשעשעות שאלת. ניסיתי לדמיין שיחה בין שתי נשים על חוויות האימפריה העותמנית ואיך זה כשהנכד שלך כבר קשישה בעצמו.
מדהים
תודה רבה, רקפת יקרה. שמחה להיפגש שוב ושמחה על החיוך 🙂