בננות - בלוגים / / המגילה מתגלה
תלמה פרויד
  • תלמה פרויד

    נולדה בתל אביב, כמעט על מדרגות בית החולים ולא התאוששה עד היום. למדה ספרות עברית ולשון באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ועשתה תואר נוסף בספרות, בהצטיינות, באוניברסיטה הלאומית של דרא"פ. שהתה בשליחות בדרא"פ, לימדה בתיכון שם ובארץ. טיילה רבות באפריקה והתאהבה ביבשת. הייתה חברת מערכת 'מעריב' במשך שנים ותרמה 'אייטמים' גם לגל"ץ. בהמשך הייתה כתבת ראשית ב'עולם האשה', כתבה על ענייני תרבות ב'פנאי פלוס', כתבה טורים בענייני עיצוב, בריאות ועוד. כלשונאית, הייתה בין כותבי המילון העברי-עברי 'רב מילים' שיצא בהוצאת מט"ח שליד אוניברסיטת ת"א בשיתוף עם אחרים – בפרק הביטויים. עורכת לשונית, כותבת, פריקית של שפות, מציירת במילים. גרה בהרצליה

המגילה מתגלה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

המגילה מתגלה

בדיוק לפני שלוש שנים, בפורים, פרסמתי את הפוסט הזה על מגילת אסתר. מפרסמת שוב. פורים שמח.

גילויים על המגילה

 

אתמול בחברותא ולחוד, קראתי במגילת אסתר. פתאום גילתה לי המגילה פנים חדשות, נוספות, ואני משתפת.

 

·        פרט קטן לכאורה: גם אתם חשבתם שמרדכי היה דוד של אסתר? אז זהו שלא. הוא היה בן דוד שלה. "ויהי אומן את הדסה, היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם…" (פרק ב' פס' ז'). והוא כנראה היה משפחת האומנה הראשונה: "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר היתה באמנה איתו" (פרק ב' פס' כ').

·        אחשוורוש 'מלך טיפש'? לא בטוח. הוא מתגלה דווקא כמלך סובלני ונבון. מניח לכל העמים והעממים בממלכתו, האימפריה הפרסית הענקית, לשמר את מסורתם ולדבר בלשונם – כל עם ועם. "וישלח ספרים אל כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו" (פרק א/ פס' כ"ב). מודגש יותר מפעם אחת. ובנוסף: "והשתייה כדת, אין אונס, כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" (שם, פס' ח').

·        מה עשה מרדכי היהודי בשער המלך? מדוע התעקש להתייצב קבוע דווקא שם? האם מעבר לרצון הטבעי להיות בקרבת אסתר שנלקחה לארמון ולהציץ "ומה ייעשה בה" (פרק ב'), היו לו אמביציות פוליטיות והוא חתר להגיע אל קרבת המלך, לקבל תפקיד חשוב בארמון/בממלכה? האם משום כך (גם?) לא כרע ולא השתחווה להמן, שאפתן לא קטן אף הוא, וניצב, גאה ופרובוקטיבי, כקריאת תיגר נגד המן וכוחו הרב? האם רצה לרשת את מקומו הרם? (כפי שאכן קרה). האם היו שני הגברים האלה בחזקת 'שני תיישים על גשר' שכל אחד מאוים מן האחר ומבין שזה 'או הוא או אני' ובהרחבה : או עמו או עמי – דבר שאכן מוכח בסיום המגילה ובאחריתו של כל אחד מהם?

·        האם מרדכי הרחיק לכת עד כדי להשתמש באסתר וביופייה כדי 'לשתול' אותה בארמון ובכך לקדם את עצמו ואת שאיפותיו? נשמע נורא? אברהם אבינו עשה שימוש לפניו בשרה וגם 'בילף' שהיא אחותו… (מי ייתנני מראה מקום? בבראשית).

·        כל הקטע של איך לפתע מתגלגלת אסתר לארמון די מעורפל. נכון, המלך חיפש בתולות יפות וגם מצאו לו ובכ"ז… רב הנסתר על הגלוי. 'נסתר' אמרנו? אכן, הקבלה עושה מדרש שמות על 'אסתר' כ'הסתר'. אלוהים לא מוזכר במגילה ולו פעם אחת!

·        עוד צעד בדרך 'לכיבוש הארמון': בעוד מרדכי עושה בשער המלך (מה בדיוק? אוסף מודיעין?) גונבה לאוזניו הידיעה שבגתן ותרש, הסריסים שומרי הסף, זוממים לרצוח את המלך. מרדכי 'מלשין' עליהם ומעביר את המידע באמצעות אסתר למלך, אבל לא שוכח לתת קרדיט לעצמו. "וייוודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (פרק ב' פס' כ"ב).

·        המן, האנטישמי המודרני הראשון? כשהוא רואה בעיניים כלות איך מרדכי מתקרב לארמון ומושך בחוטים (פרשת בגתן ותרש) וגם מסרב לקבל את מרותו (לא משתחווה להמן), הוא מחיל את קנאתו/חמתו על כל היהודים – בני עמו של מרדכי שנוא נפשו. ולמה הוא נתפש? לכך שהם 'שונים' מכו-לם. "ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שֹוה להניחם" (פרק ג' פס' ח').

·        וכאן בא המפנה באישיותו של מרדכי (בעיניי). הסכנה המרחפת מעל עמו – "אם טוב על המלך יִכָּתֵב לאבדם.." אומר המן לאחשורוש על היהודים (שם, פס' ט') –גורמת לו להתגייס למען עמו, להניח הצידה ולו לזמן מה את שאיפותיו האישיות, לקרוע את בגדיו, ללבוש שק ואפר (פרק ד' פסוק א'), לסכן עצמו ולהגיע בלבוש שק ואפר אל שער הארמון ("… כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק"  – שם, פס' ב'), להתחיל לפעול כמנהיג. מרדכי היהודי בכל הדרו. וכל השאר היסטוריה.

·        מעבר למלחמת המן-מרדכי יש כאן גם סגירת מעגל יפה להפליא. המן האגגי הוא זרע למלך אגג העמלקי ("ויחמול שאול והעם על אגג…." , שמואל א' ט"ו   בניגוד לציווי האלוהי להרגו. וכבר נאמר "מי שמרחם על האכזרים, סופו שיתאכזר אל הרחמנים"). ו"מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (פרק ב' פס' ה') – מרדכי, מזרע שאול המלך, בן קיש, משבט בנימין. החשבון הפתוח עם עמלק נסגר.

 

34 תגובות

  1. חנה טואג

    יפה כתבת, אבל לקבלה פרוש משלה למגילת אסתר -הסתר
    לפי הקבלה פורים הוא החג הכי חשוב- מדרגה רוחנית גבוהה מאוד המסמלת את גמר תיקונו של האדם לפי הקבלה כל הדמויות המיתיות הן בחינות רוחניות ומדרגות בתוך האדם ,כשמרדכי היהודי מסמל את התגברות על החומר(רוכב על החמור והמן משרת אותו) והמן הוא מדרגת האגואיזם הרצון לקבל, שהוא על פי הזוהר מעין עלוקה תובענית הדורשת הב הב, יצר שאינו יודע שובע
    פורים מסמל את המדרגה הרוחנית הכי הגבוהה שאליה נגיע ובה נוכל לרכוב על הנפש הבהמית שלנו, אותו עמלק ,פרעה, המן שבתוכנו, ובמקום שנשרת אותו הוא ישרת אותנו ,ונזכה סוף סוף לעבור מפאזה של הסתר פנים לפאזה של פקיחת עיניים
    זוהי מגילת חיינו מהסתר לגילוי
    תודה על המאמר
    ושמחה אמיתית ועמוקה
    כל השנה יקרה

    • מאד נהניתי חנה מן הפרוש הקבלי .מי יתן וכולנו נזכה לעלות מדרגה
      עפרה

      • חנה טואג

        עופרה תוכלי להציץ בארכיון הבלוג שלי תמצאי שם מאמרים בקבלה על משמעות פורים , כיפורים טו באב ועוד שבת טובה
        חככתי אם לפרסמו שוב

    • תלמה פרויד

      יפה דרשת בקבלה, חנתי, ותודה רבה. ואכן, הקבלה אוהבת מאוד את מגילת אסתר כמו גם את שושנת יעקב ושושנה בכלל (מלשון שש – במניין הספירות). פורים שמח. אורה ושמחה ויקר ושבת שלום לך חנה.

  2. דוד ברבי

    יפה כתבת תלמה
    העובדה שאין אלוהים במגילה הופכת אותה למאד יפה בעיניי
    מאד מעניין לכתוב אז בלי להזכיר את האלוהים
    כאילו היתה סוג של כפירה
    בכול מקרה הדתיים לא מבליטים את העובדה הזו
    יפה תלמה
    תודה

    • חיה אסתר

      תלמה יקרה, יופי של טקסט, אני ר וצה להתייחס ולהוסיף, ילדים עם משלוח מנות דופקים בדלת ועלי להיעתר להם. בשכונת בית וגן הפסטיבל בעיצומו. אחזור אליך יקרה, פורים שמח.

      • תלמה פרויד

        חכה אחכה לבואך, חיה אסתר יקרה, מעִם הדלת ומשלוח המנות 🙂
        שבוע טוב ומבורך

    • אביטל קשת

      דווקא כן דוד מזכירים בלי סוף שהשם לא במגילה, הכל נסתר. כאיחלו מנוהל בידיי אדם. כתבתי על זה גם פוסט, אבל כרגע צריכה לחפשו.

      שבת שלום.

      • אביטל קשת

        צ"ל כאילו.

      • דוד ברבי

        מקבל מה שאת אומרת
        רק ספרי לי מה כתבו
        הרי תביני אז לא לכתוב שאלוהים אחראי על הכול זה כאילו לכפור באלוהים
        אין לי ספק שמצאו סיםור טוב מעניין לשמוע

        לדוגמא אתן לך את סיפורו של יוסף אביו של יהושוע לא "ישו" שכן השם הזה הוא ראשי תיבות של ימך שמו וזיכרו על כן צריך להיות זהיר ולשים לב אם יש נוצרים לידך שמע לא תפגע בהם

        לקח למנהלי הנוצרים 1400 שנה למצוא סיםור כדי להסביר את הריונה של מרים וההסבר היה בסופו שהוא היה אלמן והילדים שהיו איתו הם מאשתו המתה הם לא אחיו אפילו החורגים של יהושוע
        כול זאת כדי להסביר את הריונה של מרים בדרך שאינה טבעית כפי שהודיע לה המלאך

        • תלמה פרויד

          דוד, אי הזכרת שמו המפורש של אלוהים במגילה, אינה אומרת שאינו נוכח. ראה תגובתה של אביטל. אני מניחה שאנשים אמוניים מאמינים שגם במגילה הכל קורה בהשגחתו. וזה מה שיפה במגילה, שניתן לפרשה ולגלות בה צדדים מצדדים שונים – איש איש על פי השקפת עולמו ונטיותיו. ראה מדגם מייצג בתגובות שכאן. ממש חתךצ'יק מייצג-צ'יק 🙂
          ומן הסתם, עורך/עורכי התנ"ך לא היו מכניסים את הספר לתנ"ך (והוא היה נותר בגדר 'ספר חיצוני' למשל) – אילו לא היה עומד בקריטריונים של אבני היסוד של התנ"ך ורוחו. אישית אני שמחה מאוד שספרים כמו ספר דניאל (שחלקו הגדול נכתב בארמית ויש בו השפעות 'גוייות' רחמנא ליצלן :), שיר השירים העוסק באהבה (שמצאו גם לה הסבר: אלגוריה על יחסי אלוהים וכנסת ישראל) ועוד ספרים – מאוחרים בעיקר ו'נועזים' – נכנסו לתנ"ך. על רקע התקופה, זה בהחלט השג בעיניי. פורים שמח ותודה מקרב לב על התגובות.

          • אני מסכים איתך שכן אחרת אולי לא היו שורדים
            אך היום אני מצפה מאנשים להיות קצת יותר מציאותיים
            אני מברך על האומץ של מי שכתב כולל הוגה דיעות כמו שפינוזה
            ואני שמח שכמו שאמרת יש מי שמצאו תירוץ טוב לשמור על זה

        • רות בלומרט

          הי דוד, אני מתערבת כאן כדי לתקן אותך, במחילה מכבודך: יהודי הגליל לא ביטאו אז את האות עי"ן ברור ולפיכך נקרא ישו. ראה שגם הנוצרים היום קוראים לבנים "ג'ושוע" ולא ישו או ג'סוס. והספרדים קוראים חסוס וכו'.
          רות

          • שלום תלמה על המשמעות של השם ישו שמעתי רק לאחרונה בביקור בנצרת בכנסית הבשורה
            המדריך הננזף הסביר על מה ננזף
            בנוסף נאמר ששם זה הוא מאוחר יותר בו נאלצו היהודים ההמומרים לומר את שמו המפורש ובחרו בראשי תיבות. י ש ו

            זה נשמע לי מאד הגיוני
            אבל איני יכול לקחת דברים כאלה כמוחלטים
            למרות שנאמרו על ידי אנשים מוסמכים לכך

          • תלמה פרויד

            דוד, את ההערה בדבר שמו של ישו העירה בתגובה לדבריך רות בלומרט, לא אני.
            גם אני מכירה את 'מדרש השמות' על השם ישו כראשי תיבות. לא יודעת אם זו 'אגדה אורבנית' או עובדה היסטורית.
            כך או כך, עצם הדיון מעשיר. תבורך אתה ויבורכו כל המגיבים והתורמים לדיונים המרתקים שהתפתחו כאן. אני בצד הנהנה 🙂 תודה ושבת שלום.

  3. נהניתי מאד מהארותייך על מגילת אסתר.סייעת בידי להרכיב משקפיים חדשים לקרא את המגילה .תודה תלמה.
    עפרה

    • תלמה פרויד

      תודה רבה, עפרה. התורה, שבעים פנים לה. כנראה שגם למגילה. ולכן מגילה – משורש ג,ל,ל וגם: ג,ל,ה (ואם נורא רוצים גם: ג,ל,ג,ל). מגלגלים אותה, מגוללים אותה, היא מתגלגלת לכאן ולשם – גם בפירושים השונים ובפנים הרבות שלה, והיא גם מתגלה כל פעם מחדש. זה צץ לי עכשיו בעקבות תגובתך. תודה לך ושבוע טוב.

  4. רקפת זיו-לי

    תודה לך תלמה יקרה וגם לך חנה יקירתי כי החכמתי.

    • רקפת, שמח באמצעותך להגיב לתלמה ( אף שכבר עשיתי זאת, כי ביקשה מקורות, נקווה שתעביר).
      בענין הסיפור של מרדכי ואסתר, הסיפור מענין כי בין היתר מצביע גם על מידת התבוללות היהודים בממלכת פרס בתרבות הפרסית. האמנם פרסית היא? היא בבלית, או שומרית.
      אסתר היא כמובן לא אסתר (תגידו, בטח, כי היא הדסה), אבל למה אסתר? אסתר היא עשתורת, האלילה הראשית בפנתיאון הבבלי.
      מרדכי עוד יותר מפורסם, הוא מרדוך, האל הראשי בפנתיאון.
      הפרשנות היפהפיה של חנה מקורה במבנה על שאיננו יכול לקבל את האלמנטים הפגניים-אליליים סתם שבסיפור, ומעמידה את ה סיפור על הרמה הגבוהה ביותר. חצי כוס מלאה, חצי ריקה. מבנה העל הוא מבנה על, אך הסיפור עצמו נושא סממנים נמוכים יותר.
      הכי גרוע הוא איך שהסיפור משקף את מעמד האישה בחצר מלך פרס. אסתר המסכנה בוודאי אינה על רמת זכויות של המלך – בקושי נסבלת, צריכה טקסים מיוחדים כדי לפתוח לפניו את הפה.
      אגב, סיפורי המקרא די מלאים בהשפעות אליליות – כגון סיפור שמשון, שהוא בעצם הליוס רב-הכוח, מהסיפורים היוונים שהסתננו אל המיתולוגיה העברית. אבל אודה – כתבתי ממנו ובו – הענינים האלה זקוקים למחקר רציני יותר.
      משה

      • תלמה פרויד

        משה, שוב תודה. היהודים התבוללו בממלכת פרס? לפי המן הרשע, הם דווקא שמרו על דתם ומנהגיהם והתבדלו ובכך העלו את חמתו: "ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים.." (אסתר, פרק ג' פסוק ח').
        סביר להניח שבתרבות הפרסית היו גם סממנים בבליים, שכן פרס כבשה את בבל.

        הרשה לי להביא מה שמצאתי לענייננו באינטרנט:

        כּוֹרֶשׁ
        =====
        מְיָיסֵד הָאִימְפֶּרְיָה הַפַּרְסִית. כורש הוא בן כַּנְבּוּזִי הפרסי ומַנְדָנָה, בת מלך מָדַי.
        יש אגדות רבות ותיאורים היסטוריים שונים על מוצאו וילדותו של כורש – זוהי תופעה אופיינית כשמדובר בכובשים גדולים ובמייסדי ממלכות.
        כורש עלה לשלטון בשנת 559 לפני הספירה, ובהדרגה השתלט על כל האימפריוֹת שבמרחבי מְסוֹפּוֹטַמְיָה: הוא כבש את מדי ואשור, והגיע לבבל בשנת 540 לפני הספירה. לאחר מכן השתלט על אסיה הקטנה, סוריה, ארץ-ישראל, ופנה למצרים.
        בשנת 538 לפני הספירה פִּרְסֵם את "הַכְרָזַת כּוֹרֶשׁ", בה קרא לבני יהודה הגולים והמפוזרים ברחבי האימפריה הפרסית לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש, ונתן להם אוֹטוֹנוֹמְיָה (=שלטון עצמי) דתית. ההכרזה נזכרת בתחילת ספר עזרא, ובסוף ספר דברי הימים.
        בעקבות הכרזת כורש התחילה להתארגן בְּבָּבֶל קבוצת העולים הראשונה של שָׁבֵי ציון, ובראשה עמדו זְרוּבָּבֶל בֶּן שָׁאֲלְתִיאֵל מבית דוד, ויהושע בן יוֹצָדָק הכוהן הגדול.
        קבוצה זו קיבלה עזרה כלכלית רבה מהנשארים בגולה, והיא עלתה לירושלים, חידשה בה את היישוב היהודי, והניחה את היְסוֹד לבית המקדש השני ולתקופת בית שני.
        בישעיה (פרק מ"ה 1) נקרא כורש בשם משיח ה': "כה אמר ה' למשיחו לכורש", ובפרק מ"ד 28 קורא לו ה': "כורש רוֹעִי".

        עד כאן האינטרנט.

        תודה שוב משה, על דבריך המאירים. אגב, הבלוג שלי פתוח חופשי לתגובות ומשום מה תגובותיך מושהות. באג במערכת?? המשך פורים שמח.

    • תלמה פרויד

      תודה לך רקפת יקרה. גם אני מחכימה מן התגובות המרתקות שכאן. הבננות במיטבן, כמו בימים הטובים. אמן 🙂

  5. (1) ספר בראשית פרק יב
    (י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
    (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
    (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
    (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
    (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
    (טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ *שָׂרֵי* *פַרְעֹה* וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל *פַּרְעֹה* וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית *פַּרְעֹה*:
    (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
    (יז) וַיְנַגַּע יְדֹוָד אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:

    • תלמה פרויד

      תודה רבה מאוד, משה וברוך בואך. שימחתני עד מאוד!! חג פורים שמח.

      • רות בלומרט

        משה,
        שרה היתה ממש אחותו של אברם, בתאביו, לא בת אמו.
        המצרים קראו לנשיהם אחות ולא פעם נשאו הפרעונים את אחיותיהם כדי להשאיר את השלטון במשפחה, מה שגרם למחלות גנטיות ומוות מוקדם [בדיקות החנוטים בפירמידות העלו זאת], כך שאברהם היה אמביוולנטי בבקשתו. והיו שראו במעשהו זה ניסיון שלא עמד בו…
        רות

        • אכן, במצרים הפרעונים התחתנו עם אחיותיהם ממש – וזאת כנראה כדי שלא לערב דם זר בדם המלכותי.
          אברהם אמר ששרה היא אחותו, בלשון אחרת הוא השתמש לפני פרעה בתואנה השקרית ולא אמר שהיא אשתו, אלא אחותו – אדון פרעה מצרי הבן מכאן שהיא אשתי, אם אתה רוצה, אני לא ממש משקר. אבל בינינו, אצלנו "אחות" היא לא אישה אלא בת אבי-אמי, ועתה לך תדע מה לעשות. אם מדובר במעט רכוש שאזכה בעבורה אצלך, ניחא לי. ואצא ברכוש גדול, מנה שנהוג אצלנו כשאנו יוצאים ממצרים.
          טענה שהיא באמת היתה ממש אחותו אין לה על מה לסמוך, לא כתוב דבר כזה בשום מקום, לא ביב המפרשים ולא במקרא.

          ואולי היה שם מנהג לשתף נשים, ואם כן לא היה בכך חטא וחריג כל כך גדול. מה noblesse oblige – קצת הוד פרעוני על ראש שרי – מה נפקא מינא?
          ומאחר והיא היתה מיסודה עקרה – כפי שאברהם ידע ונוכח – לא היה לו מפני מה לחשוש אם היא תוקח לארמון פרעה.

          (3) ספר בראשית פרק יא
          (ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:

  6. נורית פרי

    תודה, תלמה, מתחילת הפוסט הזה, גם מגילת אסתר התחפשה: מסיפור שמזכיר טלנובלות לסיפור שמטרתו להעלותנו בדרגה רוחנית…

    • רות בלומרט

      אזכיר כי בשעתו הועלתה הצגה בבימויה של עליזה העליון- ישראלי בשם:אלף הסתר והסתר.
      היא זכתה להערכה רבה.

    • תלמה פרויד

      אהבתי מאוד את 'גם מגילת אסתר התחפשה'. אכן, כמו בצל, היא מתגלה שִכבה אחר שכבה. תודה לך נורית.

      • חיה אסתר

        יקירה, אני שולה כמה הארות מתןך הרבה. א. ההעדרות מדגישה את הקיום. העדרות שם האלהוים מהמגילה מנכיחה אותו, אנו תוהים על היעדרותו מחפשים אותו.
        ב. הקורא שוקל בעצמו את נוכחות האל, לא מכתיבים לו אותה. ג.חז"ל אומרים שכל המגילה היא שיר הלל לאלוהים.ד.אי הזכרת שמו של האל מציגה רוניות גבוהה- לא עוסקים באל בכלל עוסקים ברמת על רוחנית שמעל לאל. מעל למילה , להיצמדות לשם. ה.יש כאלה שכותבים בראש כל עמוד את המילה המלך, אלה טוענים שהכוונה לאלוהים.ו.האבן עזרא בעקבות סעדיה גאון טוען שהמגילה הועתקה מפרסית, ובשפה הפרסית לא קיימת המילה אלוהים. (בתרגומים ליוונית של המגילה המילה אלוהים קיימת.)עיקר המגילה וחג הפורים לדעתי הוא העיסוק בשאלת הגורל או בשאלה, האם דברים קורים במקרה , או שנקבעים מראש (עמלק, "אשר קרך בדרך") ועל כך יש דיון רחב במקורות. משקל הפור, הגורל ומשמעותו הוא עיקר המגילה, "על כן קראו לימים האלה פורים" ועל כך התעכב כבר הרמב"ם במורה הנבוכים. המגילה עוסקת גם בהיפוך הגורל, הרי את התאריך קובע מלכתחילה המן.ואפשר להוסיף המון על כל מה שכתבתי. בעיקר בכתבי החסידות. אבל על כך בפורים הבא.כי האביב משכר אותי, ואני שולחת לך משלוח אביב של ריחות משכרים פריחה ואהבה. חיה אסתר

      • חיה אסתר

        יקירה, אני שולה כמה הארות מתןך הרבה. א. ההעדרות מדגישה את הקיום. העדרות שם האלהוים מהמגילה מנכיחה אותו, אנו תוהים על היעדרותו מחפשים אותו.
        ב. הקורא שוקל בעצמו את נוכחות האל, לא מכתיבים לו אותה. ג.חז"ל אומרים שכל המגילה היא שיר הלל לאלוהים.ד.אי הזכרת שמו של האל מציגה רוניות גבוהה- לא עוסקים באל בכלל עוסקים ברמת על רוחנית שמעל לאל. מעל למילה , להיצמדות לשם. ה.יש כאלה שכותבים בראש כל עמוד את המילה המלך, אלה טוענים שהכוונה לאלוהים.ו.האבן עזרא בעקבות סעדיה גאון טוען שהמגילה הועתקה מפרסית, ובשפה הפרסית לא קיימת המילה אלוהים. (בתרגומים ליוונית של המגילה המילה אלוהים קיימת.)עיקר המגילה וחג הפורים לדעתי הוא העיסוק בשאלת הגורל או בשאלה, האם דברים קורים במקרה , או שנקבעים מראש (עמלק, "אשר קרך בדרך") ועל כך יש דיון רחב במקורות. משקל הפור, הגורל ומשמעותו הוא עיקר המגילה, "על כן קראו לימים האלה פורים" ועל כך התעכב כבר הרמב"ם במורה הנבוכים. המגילה עוסקת גם בהיפוך הגורל, הרי את התאריך קובע מלכתחילה המן.ואפשר להוסיף המון על כל מה שכתבתי. בעיקר בכתבי החסידות. אבל על כך בפורים הבא.כי האביב משכר אותי, ואני שולחת לך משלוח אביב של ריחות משכרים פריחה ואהבה. חיה אסתר

        • חיה אסתר

          צ"ל רוחניות גבוהה. חיה אסתר

          • תלמה פרויד

            חיה אסתר יקרה, תודה מעומק הלב על הרחבת היריעה, על משלוח המנות היפה ששיגרת ועיטרת את המגילה המגוללת בזה. הרשי לי לשגר לך בהערכה על עומק ידיעתך תשורת שיר, במקום תשובה. או: כתשובה.

            שְׁנֵי יְסוֹדוֹת / זלדה
            הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹשׁ
            כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
            כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
            כַּמָּה עוֹטֶה גָּאוֹן
            מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
            אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
            הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
            בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף
            בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל רוּחָנִיּוּת
            בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל דִּמְיוֹן
            בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת
            בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
            לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
            אֶת הַמִּמְסָד
            שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
            וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
            בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
            הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק,
            הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
            שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
            שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן
            שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
            אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָּבִין
            הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַּאֲמִין.

            שירי זלדה, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה

          • תודה לך תלמה מעומק הלב והשיר, כמה חכמה ואיזה רוחב יריעה יש בתשובתך, בתשובת השירה. תודה על נפלאות השיר של זלדה. הייתי יכולה לדבר עליו, עד "קריאת שמע של שחרית" אבל את זה נשאיר לליל הסדר, אוהבת אותך חיה אסתר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתלמה פרויד