הולכת
"הֹולֶכֶת כְּמוֹ בַּת שִׁבְעִים…"
– "אַתְּ בַּת שִׁבְעִים."
אֵינֶנִּי מַכִּירָה בְּכָךְ.
הַצָּעִיר – שֶׁעָלַי לְאַלֵּף –
מְטַפֵּל בִּי.
מַשְׁלִים עִם הַ"לֹּא יִתָּכֵן"
שֶׁלֹּא יֵאָמֵן עַד כַּמָּה הוּא קָרוֹב
וּמַמְשִׁיךְ לֶאֶרֹב
לַ"יְּשֵׁנָה בְּחֵיק יַלְדוּת" שֶׁעוֹדֶנִי.
*ריה"ל [רשות)
רות, אני חייבת לומר לך ש-
במהלך הקריאה, ככל שהתקדמתי, הרגשתי מוקסמת, מהופנטת.
השיבוץ של ריה"ל מרגש ופותח עולמות פנימיים.
תודה על השיר.
שיר מקסים רות יקרה על הפער בים גוף נפש הילדה שבפנים ממאנת להתבגר היא בת שבע לא בת שבעים .אוהבת את המחווה ל"ישנה בחיק ילדות לריה"ל"
הפער בין גוף לנפש- תיקון טעות מלמעלה
"את בת שבעים.
אינני מכירה בכך."
אני כל כך מבינה לרוחך וכל כך מזדהה.כאשר הנפש רוצה עדיין להמריא ואיננה מקבלת את הנתון הפיזי נטול הרחמים- יש כאב עמוק.שיר שמביע בפשטות ובדיוק את "הישנה בחיק ילדות."
יפה, רות. נדמה לי שבעניין הזה – את עצמנו עלינו לאלף…
תודה על התגובות היפות
שנה טובה ומבורכת
רות