ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
רות היקרה, שלום רב!
בעיניי השיר הוא מלאכת מחשבת של שיר ארספואטי, גם אם לא התכוונת לכך.
השיר ארוג להפליא בשתי וערב של ניגודי תודעה כמו, מודעות עצמית חסרת "כֵּלִים לְהִתְמוֹדֵד/ עִם קִיּוּם כְּפִיַתִּי –".
חיבור הרבדים של הקיום החושי-נפשי וציורם בגוונים של מילים היוצרות תנועה פנימית בינן לבין עצמן, מאפשר לאהבה להיות משובצת כתכשיט בעולם המשוררי, לקשט ולהשכיח את חלל "הָאַיִן/
הַמֵצִיץ בְּאֶלֶף עַיִן" – רק שירת הלב יכולה "כְּאוֹהֵב דָּחוּי אוֹרֵב" לבוסס בכאב וללדת אותו כשיר ש"אַמְתַּחְתּוֹ שְׁקוּפָה.".
שיר גדול. תודה!
רות הי,
יפה מאוד האופטימיות הנשקפת מהשיר. מודעות נחשבת ע"י כמה הוגים אקסיסטנציאליסטיים כסוג של מחלה (רחמנא ליצלן…) ושירך היפה מראה את היהלום המשובץ היכול לכל מחלה.
יפה ומצטרף לשירייך שהבאת לאחרונה כאן.
תודה — צדוק
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
רות היקרה, שלום רב!
בעיניי השיר הוא מלאכת מחשבת של שיר ארספואטי, גם אם לא התכוונת לכך.
השיר ארוג להפליא בשתי וערב של ניגודי תודעה כמו, מודעות עצמית חסרת "כֵּלִים לְהִתְמוֹדֵד/ עִם קִיּוּם כְּפִיַתִּי –".
חיבור הרבדים של הקיום החושי-נפשי וציורם בגוונים של מילים היוצרות תנועה פנימית בינן לבין עצמן, מאפשר לאהבה להיות משובצת כתכשיט בעולם המשוררי, לקשט ולהשכיח את חלל "הָאַיִן/
הַמֵצִיץ בְּאֶלֶף עַיִן" – רק שירת הלב יכולה "כְּאוֹהֵב דָּחוּי אוֹרֵב" לבוסס בכאב וללדת אותו כשיר ש"אַמְתַּחְתּוֹ שְׁקוּפָה.".
שיר גדול. תודה!
רות הי,
יפה מאוד האופטימיות הנשקפת מהשיר. מודעות נחשבת ע"י כמה הוגים אקסיסטנציאליסטיים כסוג של מחלה (רחמנא ליצלן…) ושירך היפה מראה את היהלום המשובץ היכול לכל מחלה.
יפה ומצטרף לשירייך שהבאת לאחרונה כאן.
תודה — צדוק
לרוחה וצדוק,
תודה על כל מילה בתגובתכם ל"אוהב דחוי",
שאותו היססתי זמן מה להעלות כאן.
תודות לבביות
רות
רות, אני חושבת שלא רק כלפי העצמי יש כאן מודעות, ואולי מכאן האופטימיות…
את צודקת נורית, רוב הזמן – אחרת…
תודה
רות
רות יקרה,
שיר המתאר במדוייק את מאבקנו. החריזה אוהב-אורב-כאב ובעיקר סיומו של השיר (ואמתחתו שקופה)– נוגעים מאד אל לבי-מוחי.
עקיבא יקר,
שמחה שהצצת כאן. והתגובה המזדהה מעודדת, אולי באופן פאראדוקסאלי…
רות