מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
ערגה
הָעֶרֶב אֶשְׁכַּב מוּל הָרָקִיעַ,
אֶתְבּוֹנֵן בַּכּוֹכָבִים וּבָאָבָק הַקּוֹסְמִי,
אַמְתִּין לַכּוֹכָב שֶׁיִּצְנַח אֵלַי
עִם פֶּתֶק
וּבוֹ הֶסְבֵּר מְפֹרָט.
עַד אָז אֶתְמַכֵּר לְהֶמְיַת הַגַּלְגָּלִים
שֶׁתְּכַשֵּׁף אֶת הָעֶרְגָה.
2004
גם הוא שואל שאלה דומה:
כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ (תהילים ח').
אבל הוא, המחוייב לאלוהים מספק בהמשך המזמור תשובה בהתאם לתפיסתו.
אני מעדיף את גרסתך שלא מחכה לתשובה.
אני גם מרגיש אירוניה דקה בפסקה:
עם פתק
ובו הסבר מפורט
אכן יש בשיר לא מעט אירוניה ויותר מכך כאב. ואלה נמסכים זה בזה מדוד מדוד הודות לשילוב בין לשון פיוטית רומנטית למהדרין לבין לשון פרוזאית לחלוטין. אבל זה עושה מצוין את עבודת השיר. אגב, רות, גם אני מחכה לפתק עם הסבר מפורט. אסתפק גם בקצר, זאת האמת. נישא תפילה אהדדי.
שיר עמוק, רות
עם מטפוריקה מענינת- מצד אחד ציפיה לדיאלוג להתכתבות לפתק אינטימי מלמעלה שמסביר את המהלכים הקוסמיים והפרטיים ומצד שני התמכרות לכשף המשכך את הערגה המסמם את כאב הצפיה שאינה נענית מיד
כאלה הם חיינו
עד שלא נלמד לקרוא
פתקים מיוחדים
שלום רות, כולנו מחכים איתך לפתק שיסביר פעם אחת ולתמיד איך עובדים החיים, למה אחד ועוד אחד לא בהכרח שווה שתים, על השאלות ששאלו קדמונינו שרובן מתחילות במלת השאלה למה, אף שהיא נעדרת מן הכתוב . למשל " צדיק ורע לו רשע וטוב לו" מתי יצנח הפתק שיגאל אותנו מאי הוודאות, מהניחוש, מהתרוצים לקיומנו.
אולי יהיו בפתק גם הוראות הפעלה, ואז נדע איך, כמה, למה ומתי. יהיה אז טוב יותר? זאת השאלה, רות.
תודה לכולכם על התגובות הנפלאות ועל ההזדהות. הייתי רוצה לחשוף כי השיר נכתב בעת יאוש שקט, מתמשך.
על כך הרי נאמר – אל ייאוש כלל. הכול יעבור. השאלה היא רק למה כל המנטרות הכה חזקות הללו כה קשות ליישום. תשובתי לבוקר זה ולא רק לו אלא מאז שאני עליתי על דרך האמונה באל – לא בכדי נאמר גם כי דרך האמונה הינה דרך, כלומר לא כביש מהיר. לא בכדי נאמר אדם מתחזק באמונתו, כי התחזקותו באמונתו פועלת דו כיוונית – ההתחזקות באמונה מחזקת אף את המאמין. והחיים רות נועדו להעניק לנו פרספקטיבה לטוב – אל ייאוש כלל הכול יעבור. את זאת קשה לזכור בעת הייאוש – אך זו אולי מן הנחמות החזקות ביותר בעת ייאוש. חוכמת הבדיעבד בעת הווה ומתהווה. הפתק הטוב בדרך. חם חם.
תודה לך ענת על החיזוקים. יש מקום לשיחות של ממש האמונה מחזקת ואף מקשה תרתי משמע – קושי וקושיה…בתשעה באב נקרא את איוב ונהרהר. אני אוהבת את המיית הגלגלים. מאז שנודע לי עליה האזנתי לה במקומות של שקט ולפעמים גם קלטתי משהו…
רות הי,
אני מוצא גם את הערגה לערגה (ולא רק את הערגה לתשובה).
יפה.
תודה — צדוק
צדוק, תודה על האבחנה האנינה. כל טוב.
אין מילים, שיר נפלא. אהבתי גם התגובות לשיר.
שבת שלום רות יקרה.
תודה לך איריס על המילים האוהדות ושבוע טוב.