מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
הַפַּעַם יוּפְרוּ כְּלָלֵי הַנְּפִילָה:
אֶנְחַת עַל קְצֵה שְׂעָרָה –
מֵאוֹתָן הַנּוֹשְׂאוֹת בְּקַלּוּת חָמֵשׁ מְאוֹת מַלְאָכִים
מִבְּלִי לְהִתְכּוֹפֵף.
חָשׁוּךְ,
לְלֹא סַקְרָנוּת לַסּוֹבֵב
לְלֹא סַבְלָנוּת לָאוֹרֵב
יָדַי הַלֹּאמוּחֲשִׁיּוֹת חָשׁוֹת בַּאֲפֵלָה כִּי מַאֲמָצֵי הָאִזּוּן נוֹאֲשִׁים,
מְיֻתָּרִים.
וְאֵין קוֹל:
הַזְּעָקָה נִבְלְמָה כְּשֶׁמָּעַדְתִּי לַבּוֹר
אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדַי הָעֲדִינוֹת חָפַרְתִּי
מֵאָז גּוֹחִי.
1998
רות,
שיר יפה ועוצמתי, כאילו כתבת אותו אתמול ואני לא הייתי רוצה לכתוב אותו מחר, ולפעמים הוא נכתב מאליו.
המשיכי להעשיר אותנו.
שיר יפה עם אמת אקסיסטנציאליסטית כואבת : השערה הנושאת חמש מאות מלאכים מבלי להתכופף ,אינה יכולה לשאת כאבו של אדם אחד!
אכן חיים על הקצה תלויים על חוט השערה ובפתח הבור- חטאת רובץ
אבל יש עין משגיחה מלמעלה לא נרדמת הרואה הכל עינא דלעילא ,ויש עין של מטה-עינא דיל תאתא ולפעמים שתיהן נפגשות כמו שכתוב בזוהר הקדוש ,ואז רואה האדם ברגע של הארה, שגם מן הבור שכרינו במו ידינו בעת השבירה ניתן לצאת
כמו עוף החול.
שיריך נפלאים בעיני, רות, רגישים ומינימליסטים ,ארוגים ברוך כואב
התגובה ללא שם היא שלי- מיהרתי ללחוץ
תודה לכם עקיבא וחנה היקרים על תגובותיכם הנלבבות. חג שמח
יפה כתבת על החיים בין "כחוט השערה" לבין "על פי הבור" העמוק. הסכנה וההצלה. שיר חזק.