מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
עתה
עַתָּה
כְּשֶׁלְרֻבֵּנוּ מְחַשְּׁבִים
רַבִּים מִמַחְשָׁבוֹת
וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט לְשַׁדְרֵג אֶת חַיֵּינוּ
נוֹתָר פְּנָאי לְפִתְרוֹן הַקֻּשְּׁיָה
חַיֵּינוּ – מָהֵם בְּעֶצֶם?
רוֹבְצִים כִּתְאוֹ לְיַד בְּרֵכָה
בְּאַרְסוּף אוֹ בְאַנְטָלְיָה,
אֲפִילוּ בְאִי אַלְמוֹגִים נֶחְבָּא בֵּין דִּקְלֵי קוֹקוּס
וְחֶשְׁבּוֹן סוֹדִי הַמְנֻהָל בְּאִיֵּי קֵיְימָן,
מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת?
תּוֹלְדוֹת חַיֵּינוּ בָּרֶשֶׁת
וּקְשָׁרֵינוּ הַמְסֻבָּכִים
מֵקָמֵיעוֹת הַקָּבָּלָה –
נִתָּנִּים לִפְרִיצָה
יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן?
כְּבַר הִתְנַסֵּינוּ בַּכֹּל,
בְּאוֹתָם מַסְלוּלִים,
עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים,
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג וְקוֹצִים…
הַמּוּעָקָה מְשָׁגַעַת.
הַצְּעָקָה נִתְקַעַת.
2009
הי רות, השיר מקסים בעיניי, גם אם לא הגעתי ל"עתה" הזה. נדמה לי שיש לי יותר מחשבות מכל המחשבים בעולם, ועד כמה שזכור לי עוד אין לי חשבון באיי קיימן, ובכל זאת המועקה משגעת והצעקה נתקעת, אבל את זו שלך שבשיר אני לגמרי שומעת.
תודה לך סיגל על שותפות המחשבה.
"כְּשֶׁלְרֻבֵּנוּ מְחַשְּׁבִים
רַבִּים מִמַחְשָׁבוֹת"
כל כך נכון וחכם!
תודה חנוך על ההזדהות.
פילוסופיה של המדע בליריקה.
שאלת מהות החיים איננה מתקרבת למענה. אמנם הטכנולוגיה מפנה לנו פנאי אבל רובינו במצבי רביצה, כתאו ליד בריכה. מעטים אלו המחפשים מהות, מעטים עוד יותר הם המוצאים.
חוסר הפתרון ואולי גם חוסר המשמעות
תמר ומירי, אתן לצדי.
איזה האנשה מלאת חיים לחיים! רות יקרה. החיים השמנים, הנהנתנים. החיים הפנטזיונרים. הבוגדניים. החיים שמנהלים את חיינו מאחורי גבנו במרמה וכחש.
הרי שהמועקה הזאת באמת משגעת! משגעת במובן היפה של המילה. לא במובן המטורף של המילה…
הלוואי עלי מועקה כזאת ציורית וחיונית.
אצלי המועקה סתם מכוערת.
איריס, כמה יפה את מתנסחת. תודה.
היי רות
השיר שלך מביא לנקודה הראשונה של חיינו, מה אנחנו עושים?
או כשאנחנו לא עושים אנחנו קימים?
אני חושבת שהמפגש שלי ושלך היה בו המון עשיה נפשית… המון יחד, שאי אפשר להבין את הכח של שיתוף,… המועקה משגעת והצעקה ניתקעת… צריך למצא לעשות דברים שבאמת אוהבים, מקוה למצא איך להמשיך את הקשר איתך.
שלך טובה
היי טובה, תמונתך המזמרת ומנגנת כמו פייה קסומה בת"א ובירושלים אינה משה מנגד עיני.
תודה על הקרבה, שלך
רות היקרה, מה לנו כי נלין על ההווה, הרי עתיד צאצאינו צפוי להיות הרבה יותר עגום. למשל, קראתי במוסף ספרים של הארץ במדור 'טכנולוגיה' ביקורת על ספר עיוני בן 350 עמודים ששמו 'אהבה וסקס עם רובוטים'. והספר נפתח בהקדשה "לאנתוני, סטודנט MIT אשר ניסה להתחבב על בנות המין השני, אך גילה שהוא מעדיף לנהל מערכות יחסים עם מחשבים."
אך כאמור, אין זה ספר הומוריסטי, או ספר מדע בדיוני אלא תחזית טכנולוגית מזעזעת לשנת 2050
נוֹתָר פְּנָאי לְפִתְרוֹן הַקֻּשְּׁיָה
חַיֵּינוּ – מָהֵם בְּעֶצֶם?
השאלה היא האם אנו מעוניינים בחיפוש לצערי הרבה אנשים משמעות מחשבותיהם שיהיו להם יותר מחשבים ממחשבות.
שיר מצוין.
חלק ניכר מחיינו איו באחריותנו, השאר תלוי בנו, ישי. הראיה הפסימית נועדה לעורר מחשבות באשר לאיכות הבחירות שלנו. שבוע טוב