מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
קִרְבָה לָאֱמֶת
הַשִּׁיר נִכְתָּב לְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ
בְּשָׂפָה שֶׁמִּתַּחַת לַסָּף הוּא מְחַלְחֵל אוֹ נִסְפָּג
נִקְבָּץ אוֹ נֶאֱסָף.
בֵּין הַמִּלִּים לְכוֹתְבָן
הַקֶּשֶׁר פִּתְאוֹמִי,
אֲפִילוּ סְתָמִי,
כְּמוֹ
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת
שֶׁהַמִּצְרָכִים בָּהּ שָׁבִים וְנִשְׁנִים
נִכְתָּבִים וְנִמְחָקִים
בְּגִוּוּן חִיּוּנִי
בָּנָאלִי וְחוֹשְפָנִי.
הַנִּכְתָּב אֵינוֹ הַנֶּחְשָׂף –
הוּא מִין אֱלֶקְטְרוֹן תּוֹעֶה
שֶׁלְּעִתִּים נְדִירוֹת נֶאֱסָף
לִמְקוֹמוֹ הָהוֹלֵם
וּמַשְׁלִים אֶת הַבְּרִיאָה הַפְּגוּמָה
מֵחֶסְרוֹנו -ֹ
וּמַשֶּׁהוּ נִרְגַּע בְּאֹרַח סִינְגּוּלָרִי:
הַכּוֹתֵב וְהַכָּתוּב,
הַקּוֹרֵא וְהַמִּלִּים,
קְרֵבִים –
מִבְּלִי מְשִׂים –
בִּשְׁנוֹת אוֹר
לָאֱמֶת.
תשס"ט
מבלי משים – נהנתי. חתימה טובה. שושנה
תודה שושנה מכל הלב ובכוונה.
שיר ארספואטי יפה מאוד ומיוחד. השיר באמת נכתב למי שזקוק לו, הוא בא בשליחות.
תפיסה מיוחדת ומקורית של מעשה השירה והקשר בין כותב- נכתב- קורא ,אהבתי.
שמחה שאהבת את השיר חנה, מעודד במיוחד.
יש שיר הקונה את עולמו בשורה אחת.
ובשיר הזה, לטעמי, זו השורה :
'השיר נכתב למי שזקוק לו'
אהוד, שמחה שאהבת שורה זו, השורה זקוקה גם לקוראים.
השיר נכתב למי שזקוק לו…נהדר.
מההזדקקות ההדדית הזאת משלימים את הבריאה הפגומה.
איזה שיר, רות!
לוסי, אוהבת את קריאתך. תודה!
נגעת במשהו עמוק באופן מקורי מאוד, הקשר, אם ישנו, בין הכותב לשירו"ומשלים את הבריאה הפגומה" כמה נכון וכמה נדיר
תודה על הקריאה המדוקדקת, חני. הכותב, השיר והקורא הם צוות המשלים איש את צרכיו של הזולת.
לי נותר רק לקנא בשותפות המדהימה שלך במעשה הבריאה.
תודה על השירים ששיתפת בהם אותנו עד כה, ואיחולים לשנה טובה, בריאות והמשך יצירה.
תמר
לי נותר רק לקנא בשותפות המדהימה שלך במעשה הבריאה.
תודה על השירים ששיתפת בהם אותנו עד כה, ואיחולים לשנה טובה, בריאות והמשך יצירה.
תמר
תמר יקרה, תודה על התמיכה והעידוד. מאחלת לך ולב"ב שנה פוריה ומספקת.
רות יקרה, שיר הגותי עם הבזקים ליריים.
מאחל לך מקרב לב בריאות, המשך היצירה
והמשך הדיאלוג עם הקוראים-המגיבים האוהבים אותך ואת שירתך.
עקיבא יקר, קורא מסור ומשורר ענו. שנה פוריה ומבורכת לך ולב"ב.
שיר יפה
אוהבת את התנועה הזו של התקרבות למוקד והתרחקות ממנו
והמוקד הוא המילה האחרונה בשיר
גמח"ט רות 🙂
נפלא.
שמחה שאהבת את השיר בוריס. שנה טובה ופוריה לך ולשלך.
ריקי חביבה ותומכת, אוהבת את קריאתך. גמח"ט גם לך
"הַשִּׁיר נִכְתָּב לְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ", זה משפט יפה שאהבתי, אבל חשבתי על זה שלפעמים מי שבאמת זקוק לשיר- דווקא הוא לא קורא שירה… וחבל..
גמר חתימה טובה לך, רות יקרה.
רות יקרה, שיר ארספואטי שהפך לשיר איריס פואטי עבורי, כי הנה, זו פואטיקה שנכתבה למי שזקוק לה, ואני מוצאת עצמי נזקקת לה גם נזקקת, ואפילו יותר מזוקקת ומחוזקת בזכותה.
אני שבה וחוזרת למילים שלך, המונחות בכזאת עדנה על הדף, הגם שהן אינן קלות.
כתבת לי באחת התגובות, כתיבך קלה.., משהו כזה, וזה נכון, אני כותבת מהר ובקלות, אבל משהו כל כך כבד מלווה את התהליך הזה.ואני בדיוק מנסה להסביר לעצמי מה עובר עלי.
שירייך לכדו אותי, או מוטב קראו לי, בתקופה שאני מרגישה שאני לא רוצה לעשות כלום, חוץ מלכתוב.ובשיר הזה את מהדקת את המחשבות הנלוות לתהליך הזה, שהוא מטלטל ומאד עוצמתי עבורי. קודם כל, האם יש מי שזקוק למה שאני כותבת בכלל? למי ולמה אני כותבת, פתאום, בכזאת נחישות.זה חיוני? זה בנאלי? אני מנסה לעשות איזה תיקון? ברוח השורה, "…וּמַשְׁלִים אֶת הַבְּרִיאָה הַפְּגוּמָה מֵחֶסְרוֹנו -" וכמה אמת, אם בכלל, יש בכתיבה שלי.ושוב, רות יקרה, אלו הירהורים רטוריים. ברור לי כי לא תוכלי לענות לי עליהם.ֹ אבל תודה גדולה גדולה שאת מאזינה להם.
זה היה ניסיון להסביר כמה טובים לי שירייך. כמו שכתבתי לך בתגובה בפוסט האחרון שלי.
שבת שלום וטוב ואהבה.
ואגב "אהבה", בשיר הזה תיארת את התחושות הפיזיות שלי במדוייק.אחת לאחת.
שלך מאד.
איריס אליה יקרה, תגובתך נפלאה בעיני. אל תתיחסי לדברי על קלות הכתיבה כאל הערה , זו התרשמות. כנרה שבגילך המוח רענן כמו טוב לבך.
רות יקרה. לרגע לא התייחסתי אל מה שכתבת לי כהערה. אלא כחיזוק. יש בך משהו כל כך מחזק. אני קוראת גם תגובות שאת כותבת לאחרים. ועבורי זה חלק מהכוח שלך ושל השירה שלך.
ועל הכובד הזה, שאני חשה, ציטט ארז פודולי בשיר האחרון שהביא, את השיר משנות החמישים או השישים, "הוא לא כבד, הוא אחי." מכירה? שיר נפלא. ובכל מקרה ככה אני מרגישה. הכתיבה כבדה לי, ולפעמים מפחידה, אבל היא אהבה כל כך גדולה, שאין לי ספק שלא אניח אותה או אשמוט אותה. לא כרגע, בכל אופן.
שבוע נפלא, רות. ועתה אעבור ל"עתה".