מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
***
לאחרונה פנתה יעל ישראל לקוראי ומשתתפי בננות לשתף את אנשי הבמה ברגעים מכוננים
שהשפיעו על קריאתם, כתיבתם או הבנת החים.
בסוף שנות החמישים התוודעתי ל"שבועת אמונים" מאת ש"י עגנון שאף כי נגע בלבי, לא כל כך הבנתי. במשך השנים שבתי פעמים רבות לסיפור, וגיליתי בו רבדים לא מן הסוג העגנוני המוכר או דומה כמוכר לנו.
מאמר זה, שראה אור בדימוי מס' 24, הוא פרי מאמצַי בהבנת המעשה העגנוני לצד המעשה הציוני. עגום ככל שנדמה על פני השטח, יש בו הרבה הומור ועשיית חשבון עם התקופה- ראשית המאה העשרים, כשבורגנים החלו להגיע ליפו וניסו לעשות מעשה, כמיטב יכולתם והבנתם.
אשמח אם בזכות המאמר תשובו לקרוא בסיפור, ותגלו עגנון מעורה בזמנו, מלא הומור ועם זאת בעל ראייה מפוקחת.
התאזרו נא בסבלנות וקראו עמי את "שבועת אמונים" בדרכי.
אחר נסו להרהר מה היה עגנון חושב על ירושלים וקורותיה בדורותינו.
יום אחד אקרא,בינתיים אהבתי מה שכתבת וניסיתי להתחיל להבין אנשים מאז שבאו לארץ ישראל ותאורם בידי עגנון שלמען האמת לא קראתי מעולם מכתביו בצורה רצינית. תודה, בהחלט עוררת את תשומת ליבי.
תודה, מאוד אוהבת את הספור אחד הספורים היפים של עגנון ויש לו משמעויות אלגוריות
חנה וחני יקרות, שמחה שעוררתי בכן זכרונות טובים, ההמשך מעניין ולו גם אם אסתכן במידה מופרזת של ביטחון עצמי.
מירי, זה חלק ממאמר שלם, שאני מקווה שתקראי את כולו, שכן הוא עוסק לא רק בראשית המאה העשרים אלא בתהיות על ההתיישבות היהודית מאז, באוכלוסיות שונות, ועם זאת בהומור מסוים, מפתיע, מצד מי שנחשב כל השנים למומחה רק ביהדות…הרבה אירוניה והומור תגלי בסיפור, כפי שאנסה להוכיח, לאחר עשרות קריאות…
שלום, רות, היכן ומתי התפרסם המאמר הנהדר הזה, תחת השם אודיסיאה ציונית נוגה?
שלום עדידי,
המאמר על "שבועת אמונים" התפרסם בחוברת "דימוי".
כשאחלים ממחלתי אכתוב לך באיזה מספר חוברת.
רות
רות, מאמר מעורר מחשבה, בשנה שעברה בזכות הבגרות של בני זכיתי לקרוא שוב בספורי עגנון, חוויה משכרת עבורי
קראתי את "שבועת אמונים" בגיל צעיר מאוד, שכן קראנו אותו בשעורי הספרות בתיכון.
באופן מוזר כלשהו, הסיפור תמיד היה כרוך בדמיוני עם חוף הים שבין יפו לתל-אביב, כביכול היה חלק של הביוגרפיה שלי.
ויינינגר המסכן לא האריך ימים כנוצרי ולא האריך חיים כלל. הוא איבד את עצמו לדעת בגיל 23, שנה לאחר שקיבל דוקטורט ונצרות באותו היום עצמו.
רות, השבוע האחרון חלף ורק עכשיו התפניתי. התחברתי אל השיר ללא כותרת הפותח בספה המיוחדת הזאת, לפעמים– ספתנו.התחברתי אל השיר הזה.
בקשר לאוטו ויינינגר, כבש אותי ספרו"מין ואופי", שקראתי בספרדית בגיל 18, ונפעמתי.אדם מורכב מאד, לפעמים– כמונו, בעצם כמו כל אדם. בגלל זה אני שמח על יהדותי. ביהדות אין קדושים כמו בנצרות או כמו באיסלם. כולם בני אדם, ולא מקרה הוא שמשיח בן דוד מוצאו ממואב, פרי גילוי העריות של לוט.
תודה על תרומתך.
עקיבא