רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
לא חושב שהאל מבכה משהו, אבל הסיום להתחלה הפסטלית הזו יפהפה. האדם נראה כמין בורא-שותף או מיקרוקוסמוס של נהי.
תודה אמיר, האל נחשב unmoved mover
אך בעיני הוא the most moved mover
שיר נפלא. מזדהה עמכם
שירייך תמיד יפים ונבונים וכנים.
תודה גל, מעריכה את דבריך הטובים.
היי רותי
שיר אמיץ, ניכנס לראש
להתראות טובה
היי טובה, תודה. האם את מגיעה לירושלים?
רות בשחרית יש שחרור ליום חדש, בערבית כבר שניכם מבכים…זו מערכת יחסים מופלאה…
תמי, קריאה מעניינת. תודה.
שיר יפה.יפה בדיוקו,יפה בפשטותו.
תודה לך יאיר.
כמה פשוטה ההתחלה ונפלאה "כולם הלכו מהבית" כוסות הקפה הרפיון, תאור מרחיק מקרב
תודה לך חני. הבוקר הוא שעה של שקיעה בהגיגים מרחפים וחולפים. אצלי.
רות,
הבוקר בשחרית הוא זמן דו משמעי
של זריחה והתחלה חדשה מצד אחד
אך גם של המשך הלילה ושקיעה
בחלומות הזיות מחשבות.
אני חשה את האנרגיות בדבריך
"במשבי הרוח הנעים,הרהורים
נכנסים ויוצאים"
תודה מיכל על תגובתך. ועל ההזדהות.
מְבַכֶּה = 1. ספד, קונן והתאבל על מת
2. גרם לאחר שיבכה
לפי נסיוני, האל מבכה בעיקר במובן השני
אהוד, אתה מדבר על המציאות, אני חשה שיש כאן איזו אכזבה ומספד. אבל אולי זו שחצנות מצדי…
קראתי וממש ראיתי את עייפות הבוקר
מבעד לחלוןואת תפיסת האלוהים כשותף לחוויות האישיות.
כמה נכון, חנוך.