רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
שיר ארס-פואטי, היוצא משם אל תחושות דקות של הדוברת בשיר. אני מאוד אוהב את הקצב וגם את השימוש האישי בלשון של השורש בט"ש, ואת הצירוף הציורי "סכסוך החלב בחמאה". איזו דרך מקורית לתאר את הלך-הרוח שבו נמצאת הדוברת. רני.
רן זו הזדמנות להסביר לי מה זה ארס פואטי? מודה שאני לא מ בין
רני תודה על ניתוח השיר ביחס לכותבת. שבת שלום וכל טוב.
את מובילה אותנו למבט רב-חושי על כאב, העובר מהבשר והעצמות, דרך הנייר, אל עולם הדימויים העשיר שלך.
שבת שלום.
תודה תמר, הלואי שזה היה אפשרי.
שבת שלום.
רות, בכל זאת, כדאי להפסיק לבטוש.
שבת מנוחה לך.
תמי,במידה מסוימת רובנו עושים זאת מבלי להכיר את ההגדרה.
רות, אני מאחל לך שתבטשי בעצמך רק על הנייר. הבעייה היא שאנחנו בוטשים בעצמנו אבל משתמשים בשורש אחר, לא ב-ב.ט.ש,והוא נראה לנו עדין יותר, אפילו מלטף.
שבת שלום
עקיבא
בטש אינו עדין כלל. דחף, רמס ובעט – בפועל אחד. הגוף והנפש מידמים פה זה לזה, אבל אם כיוונת לחיבוץ חמאה מן החלב, הרי זו חבטה לצורך לטיפה.
במיתוס ההודי חובצים האלים את נקטר ההתגלות, הסומה, עוד בטרם התפנו לסדר את העולם כהלכתו.
אמיר, כמו שכתוב, התכוונתי לשניים. שמחה על הסברך המחדד את הכוונה פי כמה…
תודה לך עקיבא.אשתדל.
איזו מלה –בוטשת– ואיזה שיר התארגן סביבה!
יש מילים זנוחות בשפת היומיום והן מייחלות להיחלץ מן המילון.
ואיזו פעולת חילוץ חגיגית עשית לבוטשת. פרוזה חדשה בשיר מרסק, אבל מאד נוסק.
שחר-מריו, הלואי שהמרסק גם נוסק, כפי שהציע אמיר לעיל…
בטישה של המשוררת בעצמה. בחשאי. ורק את יודעת כמה את מתייסרת.
שמואל יקר, שמחה שהחלמת. תודה על התגובה, שבוע טוב.
חברתי הבוטשת,
את עיניי אני לוטשת על אומץ ליבך, ואני בוששת להבין האם את יכולה להפסיק
שלך טובה
טובים חרוזיך, טובה הטובה. שבוע טוב.
הבטישה הפנימית הזאת החובצת את החלב לחמאה מוכרת רק ליוצר היודע שהבטישה הכואבת הזאת מולידה את מיטב שיריו ,רות, אכן שיר ארספוטאטי יפה.
יפה חיברת בין הבטישות. המלה עצמה, כשבדקתי אותה במילון נראתה לי שעטנזית בהקשרה לחלב ולחמאה, אבל לא בהקשר לסכסוך , בחישה שיש בם משהו אלים. תודה לך חנה.