רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
וואו
הותרת אותי ללא אויר
איריס יקרה, נשמי עמוק. שמחה שהשיר נראה לך.
הדיסוננס בין החדר השקט והלבן ובין הידיעה על האדום שנשפך בעולם. הפער בין החדר הקטן והיקום הבודד גם הוא. ובמיוחד צועקת בקשת המשוררת שמישהו שם למעלה יתן סימן שהוא קיים ,כי רק כך היא תוכל למצא איזה סוג של הגיון בעולם ומתוך כך למצא טעם בקיום האנושי.
גיורא, צודק כרגיל. תודה.
איזה שיר, רות. לו אני שר החינוך, הייתי מדפיס אותו בפתח כל ספרי ההסטוריה. (אבל זאת הבעייה עם שרי חינוך…)
אני, ברשותך, לוקח את השיר למקום הפרטי (אם כי ברור לי שהשיר חובק-כל, וידבר – לו תורגם – גם לקורא השירה המונגולית, הפולנית או הקנייתית). הדרקון הזכיר לי דווקא את זה שמופיע במסכת גטין (זה שיושב על חבית הדבש בהתייחס לחורבו ירושלים אם כי שלג ונהר אין שם במסכת). ובאותה מסכת מובאים דברי דוד (מתהִלּים) "הלא אתה אלוהים זנחתנו ולT תצא אלוהים בצבאותינו" מפיו של בר דרומא (ויש חכמים הסבורים כי זהו בר כוכבא). בעוד שמשורר תהלים אמר זאת בתמיהה (כך פרשו), בר דרומא – בהתרסה, בתרעומת. ובשירך: שאלה ובקשה. אולי תחינה. "איך תבין לפרטים…מדובר בחיינו!"
שיר לא שקט, רות. עוכר שלווה, טורד מנוחה. ומופלא.
שחר-מריו יקר, כמה טוב מצאת בשירי עוכר השלווה [לא פחות מן המציאות!] אשמח אם תאתר למעני את המקורות שפעם זכרתי ועתה נשכח מקומם במוחי המבולבל.בטוחני שכולנו נזכה.
רות,
בנוגע לדרקון – גיטין, נו ע"ב.
בנוגע לדוד ולבר דרומא – גיטין, נז, ע"א. (על בסיס תהלים ס', י"ב).
יופי של שיר, חובק עולם.
תודה סבינה, כינור לכנרת…
רות, שיר חזק מאד. בעיקר הברק ברק.
תודה
תודה לך עקיבא ידידי.
שיר חזק ומרשים מאוד, רות, ומשכנע שאכן: "מדובר בחיינו!"
תלמה צודקת מאין כמוך. מדובר בחיינו. תודה.
השיר הזה עושה לי להצטער שאינני כותבת שירים. כזה הייתי רוצה לכתוב. בינתיים אתנחם נחמה גדולה בזה שאת כתבת אותו וזכיתי לקרוא אותו ולאמצו אל ליבי כמתנה. זו אכן מתנה. משוררת שכתבה ומפרסמת והקוראת קוראת,מי צריך יותר מזה. לא זהב לא כסף ולא כוח . רק שיר כזה.הוא המקור , כל השאר מטאפורה. תודה
מרגישים את האי שקט בשיר כל העולם מלא בו ,וכמה חבל על הפרח הנבול. שיר טוב , כתוב נפלא ,מיטיב לצייר תמונה ,רות
מירי יקרה, דומני שכתבת שיר הלל לשירי המאיים. לעתים המציאות חזקה ממטאפורה.
רות יקרה
בשביל מה לכתוב שירים אם לא חזקים. הם אמורים לפעול ככישוף והשבעה. אלה השירים האהובים עלי. מאיים מתריס דורש. ככה בדיוק. לרמת האטומים.
התגובה קפצה משבצת [ענווה?] אבל עדיין חשה בחום ובהערכה של ידידות.
אכן לא-שקט, ואף מרשים מאד ומאיים ומחריד-מנוחה – עם התמונות החיות האלה, המתחלפות במהירות, כמו בסרט, ומתעדות את כל אסונותינו, ועם היקום מסביב, שממשיך את התנהלותו באדישות שאננה.
אותי משום-מה הפחידה במיוחד התמונה (היפה) של הדרקון המכורבל מאחורי הכורסה.
עדה, תודה על דבריך. שמחה על הפרטים שציינת.
שיר חזק, מכה בנשמה. לי זה התחבר לשואה. אם אני קוראת אותו דרך הפריזמה הזאת הכל מתחבר לי.
גם הקריאה הנואשת לפשר, לסימן.
לוסי, כנראה שזה הולם כל קטסטרופה.
תודה על קריאתך.
אהבתי את ההתמקדות בחולשה
תגובה מעניינת. תודה ישי
נהדר!! נ-ה-דר!
תודה לורד הלבנון. שמחתני.