שכל ישר
גַּם אִם אַאֲרִיךְ יָמִים
מְעַט הֵם וְרָעִים כְּעַרְפִּיחַ
הַמַּעֲשִׁיר צִבְעֵי שְׁקִיעָה וּמְאוֹתֵת עַל חוֹלָיִים.
אֲבוֹתַי חָיוּ אַחֶרֶת.
בִּקְשָׁיִים וּמַכְאוֹב עַזִּים,
בִּמְלַאי יָדוּעַ שֶׁל בַּעֲיוֹת קִיּוּם,
אֶצְלָם הַכָּחֹל וְהָאָדֹם, הַשָּׁחוֹר וְהַיָרֹק
– בְּרוּרִים כְּמוֹ מַעְלָה וּמַטָּה –
וּפִתְגָּמִים וַאֲמָרוֹת עֲבֵשִׁים
שֶׁחוֹלְלוּ מַשֶּׁהוּ מָתוֹק וּמֻכָּר.
הֵם אַף מָצְאוּ מַרְגוֹעַ בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר.
הִשְׁלַמְתִּי עִם הֱיוֹת שׁוֹנָה,
חַסְרַת פְּנָאי וָרֹגַע
שׁוֹגָה בְאוֹר פְּנִימִי –
שׂוֹרֶדֶת בִּלְעָדַיו.
שיר יפה ועגום של סכום והתבוננות פנימית.
האם אני מזהה ארמז לבראשית מ"ז 9?
קלעת למטרה: מעט ורעים, אומר יעקב לפרעה. ואיך ידע שחייו יהיו קצרים מחיי אבותיו, על סבלו מעיד הכתוב. אבל אומרים שניבא אז.על כל פנים, אני מאחלת לך חיים ארוכים וטובים, גם בשל המלים הטובות שהשפעת על השיר.
תודה רות
גם אני כתבתי על כך שיר בשם "חוצפת יעקב" אם כי הוא הולך לכיוונים אחרים.
גיורא, אולי תעלה את השיר כאן, נשמע מסקרן.
סימנתי לעצמי וי. משוררת מטלטלת.
אני מאוד מחבב את הסגנון הבהיר שלך, את השפה השירית והחקירה הבלתי פוסקת. גם הנושאים קרובים לי. איני בטוח שדורות קודמים היו מאושרים יותר. אך לי אישית ברור לגמרי שדור שלי מודע יותר וגם מושחט יותר. והאושר? עם חילוף הדורות אולי נדע טוב יותר שחפשנו אותו אולי בסביבה, אך לא במקום הנכון.
תודה גרא, השיר רומז לכך שדורות קודמים התייחסו לדברים על פי קני מידה ברורים שאצלנו מטושטשים בערפיח וכד',השכל הישר עוזר לקבל את החיים על כל צורותיהם. שוב תודה.
יפה מאוד,מזוכך,מזכיר את אחמאטובה
בכמה מובנים.הגבישיות,היעדר היומרה,ההצטנעות הן חריג איכותי מאוד בבלוגריה זו.אני כורע ומשתחווה בפני משוררת ותיקה,שלא איבדה את הראשוניות של המילים.תודה גברתי.
לוואי שהיו עוד כמה ברמתך,הבלוגרייה היתה נראית אחרת.
אני המומה מטוב הלב והנדיבות שבשבחים.לוואי שיהיו רבים כמוך, שאינם חוששים להיות נדיבים כלפי הזולת ואף מנמקים זאת באלגנטיות נדירה. חן חן.
אני תוהה, האם אבותינו באמת חיו אחרת? האם הם הצליחו למצוא מרגוע בשכל הישר?
אולי גם ביניהם היו רבים שהשתוקקו לשגות באור הפנימי
ובפועל נאלצו להסתפק בהישרדות?
ואל אף השאלות שהשיר שלך מעלה, ובגללן, מאוד נהניתי מהשיר. אני מאוד מתפעלת מהדיוק והיופי שבמילותיך.
תודה על תגובותיך האוהדות. נראה לי שאבותינו השלימו עם המצב -כמובן שניסו לשפרו – ואת אנרגיות הכעס שבהחמצת האושר הדחיקו, או דחקו לעתיד לבוא…