רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
כל-כך כואב ונוגע.
שיר כואב , חזק
השיר בעיתוי הנוכחי אחרי הידיעה מפתח תקווה אתמול מצמרר כפליים
מה קרה בפתח תקוה?
מזל שלא כל מת עובר אוטופסיה. אבל המדע חייב לקבל משוב – היכן טעו בדיאגנוזה, מה לא יכלו ללמוד בעוד החולה חי ונושם או מונשם.
הנרצחים – זו חובה משפטית לברר את סיבת המוות, כדי למנוע עיוות הדין כלפי חשודים ונאשמים.
אבל לתרום אברים – זו מצווה, למרות שהחרדים אינם גורסים כך, ולמרות שוועדה רפואית בשיתוף עם רבנים הסכימו שזה מותר, על סמך קביעת מוות מוחי ונשימתי כאחד.
חבר שלי קיבל התקף לב והובהל לבית החולים על גבול הזמן שנותר לו לחיות. אוששו אותו והכינוהו לניתוח מעקפים. בא המנתח ושאל אותו לפני ההרדמה אם יש לו בקשה מיוחדת. הוא אמר למנתח: שתרחץ היטב את הידיים לפני הניתוח…
אסי יקר,
השיר נכתב ב1993 ואז עוד לא היתה מודעות לתרומת אברים, אם כי תמיד חשבתי שעיני הן האברים היותר בריאים בי…
הבקשה לישון, לישון ולא לקום וכו" בנוסח המלט נעשתה מתוך טשטוש וחוסר אונים נוכח מצב מתדרדר…
שיר יפה ועצוב, ומה שעצוב במיוחד הוא שאני מזדהה אתו.
שלום רות,
הדרך נכונה; אך עוד יותר למצות עוד!
לייפות! — בחרוז,בקצב, במצלול עוד!
תהיי בריאה וחסינה כמה שאפשר!
ולמה את עונה לעניינים שאינם לעניין??
לא מתאים לך, רות.
אם תעני לי — רק בטלפון!
היי רות,שיר ברור,שיר מדויק
ואת מלכה,
שלא תחשבי שאני מכתירה אנשים, אבל הכתיבה שלך כל כך שלמה, יש לך את הכח לרוץ למרחקים ארוכים.
שלך טובה
רות, אהבתי את השיר. זאת הפעם הראשונה שאני מגיב באתר, ואני שמח.
תודה
עקיבא