אהוד פדרמן
דברי ימים אבודים
" וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."
וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב
עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג
בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10
וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע
עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי
עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים
עֲצוּמוֹת עֵינַיִם
וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד
הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי
לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב
עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב
תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן
וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,
רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת
שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ
הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה
שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי
בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים'
עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה
מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה
שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת,
שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת
שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת
הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.
וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל
קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק
מַצַּע לְדִבְרֵי
יָמִים אֲבוּדִים.
בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה.
ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007
ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .
שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות 
גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
עם כל הכבוד לאב המת, בנו מת עצוב ובודד בגלל הסמים. אפשר לטעון שהסמים הגיעו כתגובה ל"קשקוש".
אכן עצוב להתבונן בו.
תודה על התגובה, נעמה.
אין בשיר ולו רמז של כבוד למשה דיין- נהפוך הוא.
השיר הוא אמירה על אודות כוחה הבורא (ראי,למשל,בראשית פרק א') או הממית של המילה – כמו במקרה שלפנינו, בו ניתן לראות בדין האב מעין סמכות אלוהית בעיני בנו הצעיר.
אשר לסיבת המוות המיידית – היא ממש אינה חשובה. מה שברור הוא שמדובר באדם שלפי עדותו ועדות חלק ניכר מיצירתו, ניהל דיאלוג פורה עם המוות. ובניגוד לאביו שגזל מהציבור (חיים, עתיקות) ונישל את ילדיו מירושתו – אסי דין לא לקח מהציבור מאומה והוריש לנו יצירות מופת אומנותיות. ועל כך- ברוך זכרו.
קשרי אב ובן מתומצתים ב 25 מילים.
שש שורות של שתי מילים.
חמש שורות של מילה אחת
ולסיום ארבע שורות מדורגות לֶמָוֶת
מובן
בטוח
ידוע
מתבקש
סופי
האיכות שלך בתוכן, בצורה ובצמצום
הפעם הבנתי והתחברתי
אולי תשלח את זה ל"הארץ"
אחיך
לשמחתי אני מזהה את האפיזודה שפותחת את השיר (מהסדרה האוטוביוגרפית שראיתיה אחרי מות האדם המיתולוגי הזה שהוא כמובן אבר מאבריו של יצור מיתי אחר, כלומר אבא שלו).
מבט בז הוא גם המבט של העוף הדורס. המבט ניתז, העין חדה – הראייה היא עוצמה פוגעת. כאילו העולם לא נכנס אל העין, אלא העין יורה אל העולם. ונזכור כמה פגוע-עין היה משה דיין.