אהוד פדרמן
דברי ימים אבודים
" וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."
וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב
עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג
בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10
וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע
עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי
עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים
עֲצוּמוֹת עֵינַיִם
וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד
הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי
לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב
עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב
תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן
וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,
רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת
שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ
הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה
שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי
בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים'
עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה
מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה
שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת,
שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת
שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת
הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.
וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל
קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק
מַצַּע לְדִבְרֵי
יָמִים אֲבוּדִים.
בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה.
ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007
ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .
שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות 
גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
פשוט יפה ונכון.
תודה עופרה
הכותרת הכפולה של השיר – בשבח השיכחה ו – [לעיתים], יוצרת הוויה של תודעה מרובת שכבות שרב בה הנסתר על הנגלה.
"נעשה ונשמע" הוא ביטוי ומושג מן המקרא המסמל את העשייה האינטואיטיבית, החושית הבאה לפני המחשבה, הידיעה ושיקול הדעת.
השינוי בשיר מן ה"ונשמע" ל"וְנַקְשִׁיב" אינו מקרב או מבהיר את הקשר בין לידת האהבה (איזו אהבה?) לבין סימנהּ.
הביטוי – "וּבִרְווֹת הַיָּמִים," יפה מאד, דומה לצירוף המילים השגור יותר – "ברבות הימים" גם במובנו הכמותי, אך שונה בכך שהוא משמש בשיר כנשוא של המשפט המתאר את מושא האהבה – "זִכְרוֹן יָם מִלִּים " ומה הדברים שהטביעו אותה, את האהבה.
לכאורה השיר "פשוט יפה ונכון." (כדברי עופרה), אך החיבורים הרב משמעותיים של נושאי השיר ומושאיו; אהבה, זיכרון-ים-מילים ווההזרה שנוצרת דרך הדיבור השירי עליהם, בגוף שלישי בלבד, ללא חיבור קרוב ואישי יותר, כל אלו מקשים עליי לפחות, להזדהות עם השיר.
תודה ~ רוחה
תודה על התגובה, רוחה.
אני קורא את השיר בעינייך ומבין את הבעיה שיש בו ושמת עליה את האצבע – הצמד 'נעשה ונקשיב' – אינו מבטא נכון את מה שהשיר רוצה לומר ולכן יוחלף בקרוב. כמו כן נראה לי שאתן לשיר כותרת
ומה שהתחיל בשינוי פוזה נגמר
במטמורפוזה שלמה של השיר