גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
סוף מאושר
"הַבָּחוּר בַּחוּלְצָה הַשְׁחוֹרָה
"הַבָּחוּר בַּחוּלְצָה הַשְׁחוֹרָה
תִּתְרַחֵק מִשּׁוֹבֵר הַגַּלִּים
הַיָּם מְסֻכָּן." ( מונולוג בשפת הים)
וְהַחוּלְצָה בִּכְלָל אֲפוֹרָה
וְהַבָּחוּר, זָקֵן בְּמַסֵּכָה
שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אֵינוֹ,
קַשִּׁית נְשִׁימָה
וְהַגַּלִּים שֶׁנִּשְׁבָּרִים
מִטִּבְעָם, וְהַיָּם
שֶׁתְחִלָּתוֹ חוֹף
וְקָצֵהוּ , אֵי-שָׁם מַיִּם
וּבֵין לְבֵין
שׂוֹחֶה לַמָּצוֹף
וְחוֹשֵׁב –
בְּאֶמְצַע הַמִּלָּה
יָכֹל לִהְיוֹת לַשִּׁירָה
הַזֹאת
סוֹף
נהדר נהדר נהדר. שוחה למצוף? חוף השקט. זה הבית שלי כשהייתי ילדה וקשית הנשימה….
הים הוא אותו ים, מירי, אך החוף שלי הוא חוף הכרמל שלעתים רחוקות, שקט , והמצוף הוא כדור כתמתם ורדרד וכבר לא הרפסודות המיתולוגיות מעץ. ופה ושם ניתן לראות דמות חותרת בחסקה, בינות לעשרות גולשי הגלים, ומעת לעט, גם אותי, שוחה חזה או גב, לא מאמין שאגיע למצוף ואם אגיע, מי יודע אם אחזור חי לחוף. ובכל יום, נולד מחדש.
שבוע טוב ופורה
איזה כיף לך אהוד. כאן בתל אביב אני לא שוחה בים לצערי. בהצלחה עם האתגרים כמה שתוכל ושבוע טוב
שבת שלום, אהוד ~
שיר טעון וחכם. על אף הסיפור הפשוט המבטיח ""Happy end, נוצר מתח שבין אזהרת המציל ל"בחור" על הים המסוכן – "וְהַבָּחוּר, זָקֵן בְּמַסֵּכָה/ שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אֵינוֹ,/ קַשִּׁית נְשִׁימָה" ומכאן, הגלים הנשברים אל החוף והמים הזורמים שיש בהם מיסוד הנצח שבשמיים, השיר מכניס אותנו בבת אחת אל תודעת החיים החולפים דרך המחשבה הצפה – " בְּאֶמְצַע הַמִּלָּה/ יָכֹל לִהְיוֹת לַשִּׁירָה/ הַזֹאת/ סוֹף
אכן, סוף מאושר. תודה.
תודה רוחה. אני לומד לקרוא את שירי דרך עינייך, והוא בהחלט מוצא חן בעיני
שבוע טוב ופורה
השיר צורב ומפתיע בסיום שלו. מתחברת למה שרוחה כתבה בתגובה שלה.
תודה נעמה