ושוב
ושוב נֶּצַח יִשְׂרָאֵל, קָצוב
והפעם בשל הָאִירָאנְיוּם המָעֳשָׁר
שוב שְׁלָדִים נִלְהָבִים יוֹצְאִים מֵהָארון
הַהִיסְטוֹרְיוֹן נְתַנְיָהוּ מַשְׁאִיר צַוָּאָה
הַמוֹצִיא לָפועָל מְסַכְּמָהּ בְּמִּלִּים רוֹדְפוֹת:
"שׁוֹאָה, שׁוֹאָה, שׁוֹאָה".
וְשׁוּב אֵין בְּרֵירָה, הַקַּדֶנְצְיָה
עוֹמֶדֶת לְהִסְתַיֵּם בְּלא-כְלוּם
עוֹמֶדֶת לְהִסְתַיֵּם בְּלא-כְלוּם
וְשׁוּב כְּדֵי לַצֵאת מֵהַמְצוּקָה
חוֹבָתָם לִילָדֵינוּ, לְהַכְרִיז
מִלְחֶמֶת עוֹלָם עַל הַשָּׁלוֹם.
אהוד,
עצוב כל כך מה שאתה מתאר
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ גְּדֵלִים וּגְדֵלִים וְכִמְעַט
בָּאִים בַּיָּמִים, וְרַק בַּלֵּילוֹת
מִתְכַּוּצִים לְזֵכֶר אוֹתָן שָׁנִים
שֶׁבְּתֹקֶף צַו פּוֹקֵד
כָּבַשְׁנוּ בְּחֶדְוָה שְׁטָחִים
יַחְדָיו עִם מֵאִיר, יָאִיר וְאוֹרִי
שֶׁבִּכְבִיָּתָם צִוּוּ לָנוּ חַיִּים
– הֲלוּמֵי קְרַב , כְּווּיִים."
מסכימה גם עם הקושי שלך עם התפיסה
של "שואה שואה שואה"
זה כבר כל כך חלחל עד ששמעתי את אובמה אומר בנאום שלו שהוא לא יסכים לזלזול במוסלמים, אבל גם לא להשמצת ישו הנוצרי, ולא להכחשת השואה – כאילו השואה הפכה להיות הדת היהודית.
זאת צורת מחשבה בעייתית מאוד.
ההרגשה שלי היא שהאיומים של נתניהו נועדו בעיקר להרתיע ולהפחיד ושההרתעה וההפחדה הזאת מכוונים פנימה לא פחות מאשר החוצה, כי אזרחים מפוחדים הם יותר ממושמעים. לצערי הרב זה מה שאני חשה.
אבל יש סכנה גם באיומים שיכולים להפוך בקלות למעשים. אני מקווה שזה לא יקרה,
שההפחדות ההדדיות יחלפו ואת מקומן יתפשו יוזמות שלום הדדיות ונכונות לפשרות, אם כי קשה לי לראות איך זה יכול לקרות בקונסטלציה הפוליטית הקיימת.
חני, תודה על התגובה. האמת היא שיש לי בעיה עם השיר כשיר שכן הוא מתפזר לכיוונים שונים וזה לא עושה לו טוב ולכן החלטתי להדקו ולמקדו – ראי את התוצאה בשיר "לזכרם" ואשמח לשמוע את דעתך לגבי השינוי.
לאור תגובתך החלטתי גם לא למחקו מהבלוג
כדי לאפשר מבט על תהליך היצירה
אשר לפוליטיקה – גם לי צרם שאובמה מבלבל בין היהדות, מדינת ישראל וזכר השואה.
אשר לנתניהו – בעייתו העיקרית היא חוסר אמינות וזיגזוג פוליטי כשמטרתו היא להשאר בשלטון בכל מחיר. ובאשר להתיחסותו לאיום האיראני – בדרך לפתרון הבעיה הוא שופך בקלות דעת את התינוק – קרי הממשל של אובמה – עם מי המילים הרהוטות שבפיו. נתניהו הוא בבסיסו איש מכירות המתאים בדוחק להיות שר ההסברה ולא ראש הממשלה.