גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
מסע שורשים
יְרוּשָׁלַיִם, חֲצַר מֵאָה שְׁעָרִים.
בֹּקֶר בָּהִיר בִּשְׁנַת התשׁמ"ד.
חוֹמוֹת הָאֶבֶן סוֹגְרוֹת עָלֵינוּ,
מִבּוֹר הַמַּיִם, לְיַד הַבַּיִת בּוֹ נוֹלָד,
שׁוֹאֵב אָבִי הַחוֹגֵג שִׁבְעִים,
בִּדְלִי חָלוּד,
זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת מִימֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה,
מְסַפֵּר לִנְכָדָיו, הַצְמֵאִים לְמוֹצָא פִּיו
שֶׁל הַשַּׁתְקָן , עַל אוֹדוֹת שָׁנִים
שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ בָּהֶן – אִמָּא, חִבּוּקִי
שָׁנִים שֶׁל סִיד מְקֻלָּף מִקִּירוֹת
שֶׁבָּנָה אֶת הַעֲצָמוֹת שֶׁל אַברֵיימל הַקָּטָן
יָתוֹם מֵאָב שֶׁשּׁוֹתֶה חָלָב
בַּחֲלוֹמוֹת רָעָב הַנֶּחְלָמִים כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב
בַּעֲרִיסַת אֶבֶן שֶׁעַל אֶדֶן חָלוֹן.
'וְאַל תִּטְעוּ,' הוֹסִיף לְמַרְאֵה הָעֶצֶב
הַמִּתְפַּשֵּׁט סְבִיב הַבּוֹר הָרֵיק:
' הַדְבָרִים זְכוּרִים לְטוֹב, עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה..'
וּבָרֶגַע הַהוּא הִתְחִיל הַפּוֹגְרוֹם.
אֲבָנִים הֻשְׁלְכוּ מִמִּבְצָר 'תוֹלְדוֹת אַהֲרוֹן'
הַחָצֵר הַצְחוֹרָה נִשְׁטְפָה בִּשְׁחוֹרִים
הִידְרָה שֶׁל רָאשִׁים נֶאֱדָרִים בַּקֹדֶּשׁ
עָטָה עָלֵינוּ בִּנְשִׁיכוֹת וּבְנַהֲמוֹת:
'פְּרִיצעס- פְּרִיצעס! גוֹיים- גוֹיים!'
תְּמָנוּן חֲרֵדִי חָבַט בָּנוּ בְּאַלּוֹת
מִשְׁפַּחְתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ
נִגְפָה בְּמִדְרֶכֶת הָאֶבֶן
הֻשְׁלְכָה, חֲבוּלַת נֶפֶשׁ-יְהוּדִי
בִּרְחוֹב שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹתִירָה
מֵאֲחוֹרֵי בְּרִיחֶיהָ הַמֻגָּפִים
שֶׁל מֵאָה שְׁעָרִים
שָׁרָשִׁים עֲקוּרִים.
תֵּשַׁע שָׁנִים נָשָׂא אָבִינוּ
אֶת פֶּצַע הָעֲקִירָה בְּלִבּוֹ
וְעַל קִבְרוֹ בַּגָּלוּת, חָרוּת
נוֹלָד בִּירוּשָׁלַיִם.
שיר חזק
ולא זו דרכי אבות
אהרון הענו ורודף השלום היה מתבייש שאלו כביכול תולדותיו
ולו כל מאת השערים האלו היו נפתחים בפני
לא הייתי עוברת אפילו בשער אחד
כי יש שערי קדושה
ויש שערי הפך הקדושה….
אהוד יקר,
תודה על שירך המרתק. מקווה לכתוב לך עוד, במהרה
רות
תולדות אהרון הן הכנופיה האלימה ביותר במאה שערים, וגם לנו הרחוקים מהם מרחק שעה ומשהו -התנכלו.
באשר לאביך ז"ל ולמצוקה ששררה אותה עת בירושלים – זו היתה נחלת רבים. אבי ז"ל נולד וגדל בנחלאות ומשם יצא. קיצונים אשכנזים התנכלו למשפחות השונות מתחילת המאה, אף שאותה עת כולם חיו באותם תנאים והיו דתיים לא פחות…
רות היקרה
כנופיה, זו המילה המתאימה. אך הבעיה אינה עם הקיצונים שאינם מכירים במדינת ישראל, אלא עירוב הדת בפוליטיקה שהולך ויוצר מדינה בתוך מדינה – עם מיעוט הולך וגדל שמקור הסמכות שלו הם רבנים ושצובר זכויות יתר וחובות חסר.