מרוץ אבוד
רַצְתְּ בִּשְׁפַת הַיָּם
עַל סַף הַמָּיִם
הִבְהַבְתְ בִּשְׂפַת אֲהָבִים
רוּץ בְּעִקְבוֹתַי
וְאָז הִגִּיעָה אַדְוָה
וּמָחֲקָה אוֹתָן.
מכת מדוזות
בִּשְׁבִילִי זֶה מִטְרָד
כְּמוֹ יָתוּשִׁים אוֹ ווּזְבּוּלוֹת
מַטַּח קַטְיוּשׁוֹת בִּנְתִיבוֹת
בַּעֲבוּר תּוֹשָׁב עָרָד
וְאַתְּ, אֵשֶׁת יָם אַהֲבָתִי
הַשׁוֹחָה יוֹם יוֹם חָזֶה
צָמוּד לְזֶה שֶׁל אֲהוּבֵךְ
וְהוּא לָךְ אֵם וְאָב וּמִשְׁפָּחָה
אַתְּ, הַמַּתְנָה אֲהָבִים עִם גַּלִּים
כְּשֶׁדָּרַשְׁתִי הַבֹּקֶר בִּשְׁלוֹמֵךְ
עָנִית בְּרֵישׁ מִתְגַלְגֶלֶת
שֶׁיֻּבְּאָה מִשְׁפַת הַיָּם הַשָּׁחֹר –
קַטַסְטְרוֹפָה, קַטַסְטְרוֹפָה.
פני הדברים
צָעַדְתְּ לְפָנַי
לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנַיִךְ
יַשְׁבָנֵךְ שׁוֹבֵה הַלֵּב
הִסְבִּיר לִי פָּנִים
אכן קטסטרופה.
שירים מקסימים