גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
עֵדַת מגע (סונטה)
תַּלְתַּלֶיהָ – מוֹךְ צָחוֹר
וְרַךְ – נוֹתְרוּ שְׁפוּכִים
וְרַךְ – נוֹתְרוּ שְׁפוּכִים
בְּחוֹף צְהַבְהַב וְיָשִׁישׁ
שֶׁאֵינוֹ מְדַוֵּחַ דָּבָר לְאִישׁ.
שֶׁאֵינוֹ מְדַוֵּחַ דָּבָר לְאִישׁ.
יְחֵפוֹתַי הַנִּרְגָשׁוֹת, גִּשְׁשׁוּ
בָּלְשׁוּ בְּעִקְבוֹת פּוּחוֹלִיוֹת
הוֹבִילוּנִי לִשְׂמִיכָה רְצוּחָה
בְּסַכִּין יַפָּנִי עֵדַת מַגַּע
לִפְיַאסְקוֹ רוֹמַנְטִי שֶׁהִתְחוֹלֵל
בַּמִּרְוַח בֵּינָה לְבֵין סְדִין הַחוֹל
וְזָחֲלָה בַּחֲשֵׁכָה מֵאוֹת מֶטְרִים
עַד שֶׁנָּפְחָה נִשְׁמָתָהּ עַל סֶלַע
אָזוּב, לְנֶגֶד עֵינַיִם קָרוֹת
שֶׁל יָם שֶׁהִגִּיעַ לְשִׂיא שִׁפְלוּתוֹ .
ומי רוצח את ליאור עזיז?
ואין להם מושיע אלא אלוהים שבשמיים, וגם הוא לא שש להתערב…
ליאורי חמורי משתין מאחורי. אותך לא צריך לרצוח. אתה נמצא עמוק בגיהינום של הבינוניים ומטה. אלה שלא עשו את זה. אז תהיה עצוב כמו שתמיד רצית כי נותרת מאחור וכמעט כל סופר ישראלי זב חוטם שהתחיל לכתוב אתמול, לוקח אותך בסיבוב, ובשירי אילן שיינפלד המוכשר תנוחם.
נעה, מוסרת ד"ש. היא אגב שואלת מתי אתה מוציא את הספר הגרוע הבא שלך כדי שתוכל לכתוב עליו.
אז אגיד לה מתי יוצא הספר הבא שלי, כדי שתקרא גם אותו ותתחנק.
מה ישך עם ליאור עזי יה קוקו?
כן או לא, כן או לא, אלף דחיות תדחה – נעה. את ליאור עזיזון. כן או לא – מסכנון. כתב נשאר בארון.
כן או לא, כן או לא, אלף דחיות ידחה גם פרי, כן או לא, אללי, כן או לא אולי.
השנים חולפות, ופרי הותיר אותך כפולט קרי…
זה היה שנתיים. מה קרה? החלטת לגנוב ככה בחאווה עוד שנה? מה, אתה מפחד שלא ישחררו אותך מהאגף הסגור, זרגיגון הגרפומן?
אתה כמובן – נפוליאון בונפרטה שלנו. רק לפני שאתה נבחר, אני מקווה שתצליח להגיע מהחדר העלוב שלך בפתח תקווה לסלון של אמא שלך. מרוב כדורים, אפילו לעבור נחדר לחדר אתה לא מסוגל. אנחנו מכירים אותך? אה, זרגיגון בן שפיכון שחושב שהוא תמיד ראשון ובעצם הוא אחררון. אתה רוצה להיות בערב מנחם בגין עליו השלום או דוד בן-גוריו?
תיזהר מאוד, כי הכול אנחנו יודעים. רק היום דיברנו עם מנחם פרי והוא פרץ בצחוק ציני למשמע שמך.
לא לא. לא ניתן לך לברוח. עזיזון זרגיגון בן שפיכון גר בפתח תקווה אצל אמא שמנקה לו את הרירון מהפיון כי כבר אף אחת לא רוצה לקבל ממנו את השפיכון. איך אנחנו בשבילך?
תברח, תברח, חביבי. במקום להתמודד עם השאלה הקשה "איך קרה שנולדתי סופר בינוני"? במקום להתמודד עם העובדות הקשות שאיש במערכת הספרותית, אפילו אלה שמרחמים עליך, לא מוכן להכיר בך כסופר, לכל היותר, אם זוכרים אותך, זוכרים אותך כבחור האובססיבי ההוא שרצה נורא להיות סופר, אבל זה לא מספיק. זאת שמענו מפי העורכת שלך באופן אישי, שבתחילת השיחה כיווצה גבות וניסתה להיזכר, מי אתה?.
במילים אחרות, הלכת לקחת את מנת התרופות היומית. אין מה לעשות. קשה להתמודד עם כישלון.