'אֶחָד הָיָה נָמֵר זָקֵן וּמְמֻשְׁקָף' (מתוך 'מלחמה אבודה', דוד אבידן)
כרמן
מִלְחֶמֶת הַשְׁוָרִים שֶׁל כַּרְמֶן
עַל הַבָּמָה, שֶׁלִי לְשָׁעָה לֹא קַלָּה
פָּנִים קָשׁוֹת, עֵינַיִם רוֹשְׁפוֹת
נְשׂוּאוֹת מֵעֵבֶר לְרֹאשִׁי
שֵׂעָר פֶּחָם אָסוּף בְּאַכְזָרִיוּת לִפְקַעַת פְּרָחִים
גֵּו זָקוּף רוֹטֵט בְּרִגְשָׁה כְּבוּשָׁה
יָדֶיהָ מְלַטְפוֹת אֶת דִּמְיוֹנִי הַמִּתְפַּתֵּל
בֵּין גַּלֵּי אֶצְבָּעוֹת, אֲרוּכּוֹת אֲרוּכּוֹת
רַגְליה נוֹקְשׁוֹת לְקֶצֶב קַסְטַנְיֶטוֹת
אוֹלֶה אוֹלֶה, הַשְׁאָגָה זוֹרֶקֶת אוֹתי לַזִּירָה
מַבַּטִי הבּוֹהֶה נוֹגֵעַ בְּשׁוֹקַיִם חֲשׁוּפוֹת
קַרְנֵי שׁוֹפָרי מִסְתַּבְּכוֹת בְּקִפְלֵי שִׂמְלָה אֲדֻמָּה
אוֹלֶה אוֹלֶה, מוּסִיקָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּקֶצֶב גּוֹבֵר
אוֹלֶה אוֹלֶה, זֵעָה נוֹצֶצֶת מֵעַל שְׂפָתַיִם פְּשֻׂקּוֹת.
בְּחִפּוּשָׂיו אַחַר אֲוִיר לִנְשִׁימָה
נִכְנָע שׁוֹר זָקֵן וּמְמֻשְּׁקָף
לִרְעִידַת הָאֲדָמָה, וְכַּרְמֶן
וִתְּרָה לוֹ עַל נְעִיצַת הַחֶרֶב.