גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
להתעורר פתאום לצד משורר
שָׁנִים יָשַׁנְתִי עִם רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן
הָרִגּוּשִׁים הָיוּ אָמְנָם מְאֻזָּנִים
אַךְ בְּמִטָּתֵנוּ , סַךְ הַכָּל
שָׂרְרָה תְּחוּשַׁת בִּטָּחוֹן
בֹּקֶר אֶחָד צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן
הִתְעוֹרַרְתִי מֵחֲלוֹם בָּלָהָה
מִישֶׁהִי בִּקְשָׁה בְּקוֹל מְפֻתֶּה
לְדַבֵּר עִם הַמְשׁוֹרֵר
מַשֶּׁהוּ בָּאִזּוּן הִתְעַרְעֵר
הַטִּיחַ בַּתִּקְרָה הֵחֵל מִתְפּוֹרֵר
וְנוֹפֵל בַּצַּד שֶׁלִי בַּמִּטָּה
וז וֹ הַסִּבָּה
שֶׁבָּרַחְתִי עִם קַבְּלָן טִיחַ.
מעניין
שיר גמיש מגדרית
אפשר לקרוא בו גם כאהבת גברים
שאישה שמחפשת משורר מפרה את האיזון בה
תודה על הקריאה המענינת. לשיר יש חיים משלו ואני שמח על עמדתו המיגדרית העצמאית