בננות - בלוגים / / תשכחו משלום עכשיו, בעגלא ובזמן קריב ובכלל…
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

תשכחו משלום עכשיו, בעגלא ובזמן קריב ובכלל…

השיר נכתב בשנה שעברה

עצבות פורמלית   


עוֹד לֹא גָּמְרוּ לָשֶׁבֶת שִׁבְעָה

עַל הִתְיַחֲדוּת הָרוֹצֵחַ וְאִישְׁתוֹ

וּלְשֵׁם שְׁמִירָה עַל אִזּוּן

וּבְהֶתְאֵם לַפְּרוֹטוֹקוֹל

מְקַיְמִים יְשִׁיבַת אֵבֶל

סוֹפְדִים: הִנֵּה מֻטָּל מֵתֵנוּ  לְפָנֵינוּ

מִתְיַחֲדִים עִם זֵכֶר הַנִּרְצַח

וְהָעָם שׁוֹמְעִים בְּתַשְׁדִיר-תַּזְכִּיר 

אֶת קוֹל  הַמַּזְכִּיר :

'מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל מוֹדִיעָה בְּתַדְהֵמָה

עַל הֵרַצְחוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה יִצְחַק רַבִּין.'

וְיוֹדְעִים יוֹרְשֵׁי הַשְׂרָרָה שֶׁהַסָּתָה

וְכַדּוּר שֶׁלֹּא סָטָה

חֲזָקִים מִסִּפּוּר מִקְרָאִי 

אוֹדוֹת יִצְחַק וְעָקֵדָתוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל בְּנוֹ

                (פְּרִי בֶּטֶן רָקוּב שֶׁנָּשַׁר מֵרֶחֶם גְּאוּלָה)

סוֹמְכִים עַל מְדִינִיוּת אִי-הִתְעַרְבוּת שֶׁנּוֹקֵט אֱלֹהִים  

     אֵל נְקָמוֹת הַפּוֹקֵד עֲווֹן בָּנִים עַל אָבוֹת

     אֵל צְבָאוֹת שֶׁבְּאוֹרַח הַפְגָּנָתִי נִמְנַע 

     מֵהִשְׁתַתְפוּת בְּהַפְגָּנוֹת לְמַעַן שָׁלוֹם

    (עַכְשָׁיו, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וּבִכְלָל )

    כּוֹלֵל בְּזוֹ שֶׁנֶּעֱרְכָה בְּכִכָּר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל ז"ל

    ב- 4.11.1995 .

 

     4.11.2008

 

 

 

 

 

תגובה אחת

  1. איריס אליה

    חזק.השורות האלה, "וְיוֹדְעִים יוֹרְשֵׁי הַשְׂרָרָה שֶׁהַסָּתָה,וְכַדּוּר שֶׁלֹּא סָטָה" מקבלות משמעות מצמררת בזיכרון הצעקה המהדהדת, זה סרק זה סרק.
    זה לא היה סרק. זה היה מידי מדוייק.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן