בננות - בלוגים / / רגע מכונן בחיי מולדתי
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

רגע מכונן בחיי מולדתי

רגע מקרי בחיי   מולדתי

 
חַיָּה אֶת הָרֶגַע
וּמֵרֶגַע לְרֶגַע,
רִבּוֹא בָּרִבּוּעַ
רִגְעֵי  דְּאָגָה
 
צוֹלַחַת  אֶת הָרֶגַע
עוֹסֶקֶת מֻרְשָׁה לְעִנְיְנֵי הֲרִיגָה –  
חָמוּשׁ מְקוֹמִי בֵּן אַרְבַּע  נִפְגַע…  
שְׁגָגָה פָּגְעָה בְּרֹאשׁ הַפֶּגַע רַע   
(סְלִיחָה, כִּוָּנּוּ לְרַגְלֵי מְפַגֵּעַ)
 
וּבְרֶגַע שֶׁהַמַּצְפּוּן נִרְגַּע –
יֶלֶד יְהוּדִי נִטְבַּח בְּפִגּוּעַ
   'וְנִקְמַת יֶלֶד קָטָן
   לֹא בָּרָא הַשָׂטָן.'  
 
רֶגַע תַּחַת רֶגַע  
רֶגַע  שֶׁל הֲפוּגָּה
נַעֲנָה בְּרֶגַע שֶׁל הַבְלָגָה
וְהַדִיפְּרֶסְיָה, מוּגַת לֵּב
                                 נְמוֹגָה
 
חַיָּה אֶת הָרֶגַע
כָּרֶגַע יֵשׁ רְגִיעָה
הַמְנָיוֹת עוֹלוֹת, הַמַּנְיָה חוֹגֶגֶת   
מְהַגֶּגֶת הֲגִיגָהּ: רַק בִּיבִּי יָכוֹל לְשַׁטּוֹת בַּכָּל
                    לָכֵן אֱכֹל  וּשְׁגֹל וּשְׂמַח בָּאַלְכּוֹהוֹל.
 
חַיָּה אֶת הָרֶגַע
בְּשׁוּלֵי הַשֶׁבֶר הַגָּדוֹל
מְחַכָּה לִרְעִידַת אֲדָמָה ו/או
לְשִׁדּוּר חוֹזֵר שֶׁל הַסִּדְרָה 'שׁוֹאָה'.
 
20.10.2009, שעה 20:10 
 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. מה קרה?

    • זהו סבינה שכרגע לא קורה כלום. וירידת לחץ באטמוספירה מבשרת בדרך כלל את בוא ההוריקן והלואי ואתבדה

  2. איריס אליה כהן

    שורה חזקה, לך אכול ושגול ושתה אלכוהול.לוקח אותי ישר לסדום ועמורה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן