גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
יש לך חלום
יֵשׁ לְךָ חֲלוֹם לְהַחֲלִיט, לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית . יֵשׁ לְךָ חֲלוֹם לְהִתְיַשֵּׁב בַּסָּלוֹן בְּכֻרְסָה, לְהָנִיף רַגְלַיִּם בָּאֲוִיר, לְהִתְעוֹפֵף, לִפְתֹּחַ טֶלְבִיזְיָה בְּעָרוּץ הַיְלָדִים, לְהַצִּית סִגָּרְיָה, לִנְשֹׁם עֲמוּקוֹת, לְהַכְנִיס לָרֵאוֹת וּבְעוֹד עַפְעַפֶּיךָ כְּבֵדִים אַט-אַט, לִמְחֹק, לְפָנוֹת מָקוֹם לָרִיק שֶׁיְלָוְךָ בְּגִלְגּוּל הַחֲלוֹמוֹת הַבָּא . יֵשׁ לְךָ חֲלוֹם לְהִפָּטֵר מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדֵיהֶם , לֶאֱסֹף אֶת עַצְמְךָ, דָּם מֵעוֹרְקֶיךָ הַסְּתוּמִים, בְּגָדִים מֵאֲרוֹנוֹת גְּדוּשִׁים, נַעֲלַיִם מִמִּסְדְרוֹנוֹת חֲסוּמִים. לְפָנוֹת אֶת אַרְכִיּוֹן מוּסְפֵי הַתַּרְבּוּת וְהַסִּפְרוּת. לְהוֹצִיא מִמְגֵּרוֹת עֲמוּסוֹת זִכְרוֹנוֹת, הִתְחַשְׁבְּנוּיוֹת, הִתְכַּתְבוּיוֹת עִם רָשׁוּיוֹת
אֲטוּמוֹת, מִכְתְבֵי אַהֲבָה עַל תְּנַאי, הַרְשָׁעוֹת, קֹמֶץ הַרְשָׁאוֹת וְאֵין סְפוֹר תְּמוּנוֹת . הֵם יְרַשְׁרְשׁוּ בְּדַפֵּיהֶם, יְשַׁפְשְׁפוּ אוֹתִיוֹתֵיהֶם הַדְּהֻיּוֹת , סָפֵק בִּגְלָל אוֹר הַנֵּאוֹן, סָפֵק בְּתִמָּהוֹן – לֹא מַאֲמִינִים שֶׁסִּיוּטָם מִתְגַּשֵּׁם , הֵם שֶׁהָיוּ כֹּה מְסוּרִים . וַחֲלוֹמְךָ, לִפְנֵי שֶׁמְצִיאוּת חוֹמֶלֶת מִתְעַשֶּׁתֶת לְגַלּוֹת הִתְנַגְדוּת מְסַכֶּלֶת , שָׂם אֶת רוֹדְפָיו בַּעֲרֵמָה גְּדוֹלָה עַל הַשָּׁטִיחַ הָפַּרְסִי, שֶׁבֶת אָחִים גַּם יַחַד, שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם נֵפְט שֶׁקָּנָה מִבְּעוֹד חֲלוֹם, מַפִּיל אֶת הַסִּגַּרְיָה מִפִּיו .עַכְשָׁיו, כְּשֶׁמִּתְבָּרֶרֶת הַיְכֹלֶת לְהוֹצִיא לַפֹּעַל חֲלוֹם שֶׁבּוֹעֵר בְּךָ מֵאָז הִתְחַלְתָּ צוֹבֵר חֲפָצִים וּרְצוֹנוֹת, אַתָּה מִתְפַּנֶּה לַחֲלוֹמוֹת הַגְדּוֹלִים בֶּאֱמֶת. תַּחְתִּיוֹת שְׁאוֹל הַדִּמְיוֹן הֵם הַגְּבוּל בְּדַרְכְּךָ לְהַגְשָׁמָה, לְחִסּוּל חֲלוֹמִי שֶׁל עָבָרְךָ בְּעוֹדוֹ מַשְׁאִיר סִימָנִים שֶׁיּוֹבִילוּ אֶת חוֹקְרֵי הַמִּקְרָא לַמִּפְלֶצֶת שֶׁרוֹבֶצֶת בְּמֹחַךָ, תַּחַת הַמָּסָךְ הַנָּסוּךְ עַל-פְּנֵי נְסִיךְ הַחֲלוֹמוֹת.
וַחֲלוֹמְךָ צוֹבֵר תְּאוּצָה, לַמְרוּת שֶׁדְבוּקִים לְעוֹרוֹ פִּסּוֹת מְצִיאוּת מְעַכְּבוֹת, מְדַלֵּג בִּקְלִילוּת לִשְׁלַב הָאַל-מִצְטָעֵר , מִתְרוֹקֵן מִטוּב לֵב מְעֻשֶּׂה, שָׂם בִּקְצֵה צִנּוֹר הַבִּיּוּב הַמַּזְרִים שִׁפְכֵי נוֹסְטַלְגְיָה , שַׁסְתוֹם אַל-חוֹזֵר, יוֹצֵא לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה, בְּלִי חֲפָצִים, בְּלִי אִשָּׁה, בְּלִי יְלָדִים, בְּלִי חֲבֵרִים, עִם הוֹרִים צַיְתָנִים שֶׁיְלָווּךָ, יֶלֶד פֶּלֶא חֲלוֹמִי, יִדְאָגוּ שֶׁלֹא תִפֹּל לְפַח הַפְּחָדִים .
וַחֲלוֹמְךָ מִתְפַּרֵעַ, סוֹגֵר תִּיקִים בְּשׁוּמוֹת עַצְמִיוֹת , מְחַסֵּל חֶשְׁבּוֹנוֹת, מַס הַכְנָסָה, מַס עֶרֶךְ מוּסָף, בִּטּוּחַ לְאוּמִי, בִּטוּחַ כָּל הַסִּכּוּנִים כּוֹלֵל אָבְדַן אַהֲדָה טוֹטָל לוֹס, מַס רְכוּש, מֶכֶס, בְּלוֹ, מַס בּוּלִים, הֶטֵּל עִנּוּגִים, מַס נְסִיעוֹת, אַרְנוֹנָה, מַס שְׁלָטִים, אַגְרַת פִּנּוּי אַשְׁפָּה, הֶטֵּל בִּיּוּב, אַגְרַת תִּעוּל, אַגְרַת כִּבּוּי אֵשׁ, רִשּׁוּי עֵסֶק, הֵתֶר בְּנִיָּה, מַס הַשְׁבָּחָה, כֹּפֶר חֲנָיָה, כֹּפֶר הַיִּשּׁוּב, מִלְוֶה מִלְחָמָה מֵרָצוֹן, הֶטֵּל כְּרִיתַת עֵצִים, מַיִּם, חַשְׁמַל, גַּז בְּבָלוֹנִים, הֶטֵּל זִהוּם אֲוִיר , קְנָסוֹת חֲנָיָה וּתְנוּעָה וְהַכָּבֵד מִכֹּל, קְנַס לִכְבִישׁ שֵׁש.
וַחֲלוֹמְךָ יוֹצֵא מִשְׁלִיטָה, שׁוֹלֵחַ מִכְתְבֵי פִּטּוּרִין, מִתְמַלֵּא רִגְשׁוֹת אָשָׁם, מְצַרֵף הַמְחָאוֹת פִּצּוּיִים לְמוּשָׂאָיו , כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ. חֲבֵרִים זֶה פָּשׁוּט, יֵשׁ מְעָטִים, שְׁחוּקִים וְגַם לָהֶם חֲלוֹמוֹת בִּפְרוּטָה, לִפְטֹר עַצְמָם מֵעֹנְשׁוֹ שֶׁל סִיּוּט. מִשְׁפָּחָה זֶה חֲלוֹם אַחֵר, סְפוּג גַּעְגּוּעִים. אֵינָם רוֹצִים שֶׁתֵעָלֵם, לַמְרוֹת שֶׁאִם תִתְעַקֵּש לְהִתְנַדֵּף רַק יַרְוִיחוּ, אֵין סָפֵק . וצוֹפֶה הַחֲלוֹם בִּילָדִים מִצְטַעֲרִים, פּוֹתְחִים בְּעַיִן דּוֹמַעַת מַעֲטָפוֹת הַנוֹשְׂאוֹת אֶת שְׁמָם, רוֹאִים אֶת הַסְכוּמִים הַרְשׁוּמִים לִפְקוּדָתָם ומִתְנַחֲמִים . בַּתַּחְקִירִים שֶׁעָשָׂה טֶרֶם חֲלִימָתוֹ, גִלָּה שהַצִּפִּיּוֹת מִמֶּנּוּ הָיוּ נְמוּכוֹת, לָכֵן הַקּוֹרְעִים קְרִיעָה בְּמַעֲטָפוֹת מֻפְתָעִים לְטוֹבָה .
וְעַל פְּנֵי הַחֲלוֹם מְרַחֶפֶת רוּחַ אִשָּׁה, אֵם, רַעֲיָה , אֲהוּבָה לְשֶׁעָבָר. אִשָּׁה שֶׁקָּשׁוּרה בְּהַשְׁקָעָה רַבַּת שָׁנִים, אִינְטֶרֶסִים מְנֻגָּדִים, פְּשָׁרוֹת, עֶלְבּוֹנוֹת, כָּבוֹד שֶׁנִּרְמָס , נְשִׂיאַת שֵׁם אַהֲבָה לַשָּׁוְא, תְּחוּשַׁת הַחְמָצָה שֶׁהִנֵּה הָיָה מִתְגַּשֵּׁם וְרַק פֶּסַּע הָיָה בֵּין קוֹלָר מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְבֵין צַוָּאר. וּבְעֹמֶּק הַחֲלוֹם, צַעַר הָאִשָּׁה הַנְּטוּשָׁה שֶׁקָּשֶׁה לְתַמְחֵר וְגֶבֶר חֲלוֹמוֹת, חוֹתֵם עַל צֶ'ק פָּתוּחַ לַמּוּטֶבֶת בִּלְבַד שֶׁלֹא תּוּכַל לִסְחֹר עִם אֲחֵרִים בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם הַמְּשֻׁתָּפִים הָעוֹלִים בָּאֵשׁ .
וְלִקְרַאת סוֹפוֹ, הַחֲלוֹם הוֹפֵךְ יַלְדּוּתִי וְשׁוֹלֵחַ מִכְתָב הַזְמָנָה לַהוֹרִים הַמְּחַיְבָם לְהַגִּיעַ לְטֶקֶּס הֲפָרַת בְּרִית הַמִּילָה וְהֲשָׁבַת הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָה . הַמַּמְזֵר יוֹדֵעַ שֶׁבַּלֵּילוֹת הַחֲשׁוּכִים בֵּין כֶּסֶּה לְעָשׂוֹר, הַתַּחְבּוּרָה מִבֵּית הָעַלְמִין לְבֵית חֲלוֹמוֹתֶיךָ הַיַּלְדוּתִיִּים, קָשָׁה, אַךְ מַחְלִיט לְהִתְעַלֵּם, להֵחָלֵם בְּכָל זֹאת, לֹא לָחוּס עַל הַהוֹרִים, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָמְלוּ עָלָיו, נִצְלוּהוּ לְמִמּוּשׁ חֲלוֹמָם לְהִתְרַבּוֹת, לְהָפִיץ זַרְעָם רַע הַמֶּזֶּג בָּעוֹלָם.
אֵיךְ שֶׁדְבָרִים מַתְחִילִים לְהִסְתַּדֵּר בַּתֹּהוּ וָבֹהוּ הַחֲלוֹמִי וְאוֹר תְּכַלְכַל מִשְׁתַּרֵר עַל פְּנֵי תְּהוֹם, מִתְזַפְּזֵפּ שְׁלַט הַחֲלוֹמוֹת , עָרוּץ הַחַיִּים הַטוֹבִים נִנְטַשׁ, נִשְׁמַע אוֹת הַחֲדָשׁוֹת וּבְסוֹפָן הַחַזָּאִי הַתּוֹרָן מוֹדִיעַ עַל עָשָׁן כָּבֵד הַמִּתַּמֵּר מֵעַל הָאַתָּר בּוֹ הִתְנָהֵל חֲלוֹם חַיֶּיךָ.
לְפֶתַּע נִשְׁמָע פִּצּוּץ עַז וְהַחֲלוֹם גָּז .
(צום גדליהו, ד' בתשרי, תשס"ח)
מסכימה עם החצי הראשון של החלום. אנחנו מוצפים חפצים מיותרים. וכמה קשה להיפטר מהם.
החלק השני בחלומך אינו קוסם לי כלל. בטוב וברע, אלה החיים.
תכתוב עוד שירים והמרה השחורה תתנקז ותוכל להירגע מעט.
רות יקירתי, מדובר בכתיבה ספרותית . זה אינו חלום שלי ובכלל, איני זוכר חלומות. האם תוכלי להתיחס לגופו של הכתוב ולא לנשמתו של הכותב ?
רצף תודעה של כל מאפיני התרבות האנושית שכולם מהווים עול שיש רצון וצורך להפטר מהם. כל משפט שווה שיכתב שיר עליו.
השאלה היא כמובן איך יראו החיים בלי כל אותן מחויבויות.
אני לא בטוח בנחיצותו של המשפט האחרון. הוא נשמע לי כמו סיום של חיבור ילדים ,אלא אם כן זו הייתה כוונת המחבר לתת לנו הרגשה שמדובר בפנטזיה ילדית.
תודה גיורא
אחשוב על הצעתך
חלום מלא בלהההה שכשאשפשף את העיניים אבין שזה בכלל לא חלום, אלא מציאות שאני מסרבת לראות ככזו…עשה לי רע לקרוא את רשימת הביטוחים הקנסות וההטלים..האם עד לשם הגענו?..ואם כן, זה נורא..
הייתי מתחילה חלום חדש..:)
תמי יקירתי, יחי חלומות הבלהה… השימוש במדיום החלום בכתיבה יוצרת, משחרר משליטה ונותן דרגת חופש נוספת לכותב הסובל מפחד מפני תגובת מושאי חלומותיו הגורמת לו לעצירות יצירתית.. ובחסות החלומות, אפשר להתפרע, להיות לא נחמד ולא פוליטיקלי קורקט, ולהאשים בכל אלה את החלומות..
..זה לא אני ..זה חלומות הבלהה שלי שמדברים מגרוני…