גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
חתולת רחוב אפורה
אִמְצָה עַצְמָה אֶל חֵיקִי, בִּקְשָׁה
שֶׁאַטְבִּיעַ אֶצְבְּעוֹתַי בְּפַרְוָתָהּ
קִבְּלָה תַּעֲנוּגוֹתֶיהָ בְּרָצוֹן
וּכְשֶׁהִתְעַנְיַנְתִי אֶצְלָהּ מָתַי תּוֹרִי
הִתְנַמֵּר גַּבָּהּ בִּמְרִירוּת מְגֻרְגֶרֶת –
אֵינִי יָכוֹלָה, אֵין לִי אופִי כַּלְבִּי
אִם תַּמְשִׁיךְ לְהַפְצִיר בִּי
אֵאָלֵץ לְוַתֵּר עַל חֲתוּלִיּוּתִי וּבִשְׁבִיל מִי ?
גְבַרְבָר שֶׁזֶּה עַתָּה יָצָא מֵהַחִתּוּל.
נֶעֱלֶבֶת הִסְתָּלְקָה לִקְצֵה הַקֶּשֶׁת, וַאֲנִי
אֶשְׁבֹּר אֶת שִׁדְרָתִי הַחֲסֵרָה
בְּכָל מְחִיר אֲנַסֶּה לָגֶשֶׁת
הָעִקָּר שֶׁאֶגַּע בָּה
וְלוּ בְּדַרְכָּהּ הָעִקֶּשֶׁת.
למר פדרמן'
יש לך – גם לי היקרויות עם חתולים.
לעלולם לא אשכח ואוסיף לספר איך ירדנו לצמרים, ארץ האל בס Bess. זה אל חתול, בטח גם חתולה. בחמש בבוקר היינו אמרוים להיפגש ליד בניני האמוה, ירושלים, – היה עוד חצי חושך והקדמתי. והנה חתולה באה והתחככה סיב רגליי בהנאה ובחונף. לדעתי זו היצתה החתולה בס ממצרים שהקדימה לברכני לרגל בואי.
היו עוד חתולים – טובים ופחות. ידידתי מאטכילה אותן והן באות כל עת בואה לביתה, באות בהמוניהן (4-5) והמפליא אותי הוא כי לא רק מבקשות אוכל – יש שהן עוזבות את האוכל ובאות להתחכך.
לא אספר לך כאן על החתולה הגדולה, לביאה, שבסרט אחד עשתה כמו החתולים הקטנים והתחכך ברגלי המאלף ( ולי עברה בגב צמרמורת.
ויש תמונה של Ferdinand Khnopff: The Caress. זה גם על חתולה גדולה. אבל זה כבר לא שייך לענין שירך – אלא אם כן אולי לסופו?) תבדוק בעצמך אם לא.
יפה מאוד הדו שיח הזה.