גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
הכל עובר חביבי
יוֹצֵא מֵהָר חוֹרֵב לְאֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה
וְרוֹאֶה אוֹתָה עֲצוּבָה וְצוֹפֶרֶת
בַּשָּבוּעַ הַבָּא תִּהְיֶה שׁוּב בְּגִילִי
וּבָנֵיהָ זְקֵנִים מִצְבִירַת דַּקּוֹת דֻמִּיָה
לֹא מִזְמַן טָבְחוּ בָּם בְּחַג הַחֵרוּת
בֵּין הַפְסָקוֹת אֵשׁ וְתָהָאדִיוֹת
שׂוֹרְדִים עוֹד יוֹם שׁוֹאָה
הַשָּׁנָה לֹא נִצְחוּ בְּאַף חֲזִית
וּבְכַמָּה אֲחֵרוֹת עֲקֵדָה
עוֹבֵר בְּחוֹרֵב, הָרַמְזוֹר אָדֹם
מוֹכְרִים דֶּגֶל כָּחֹל-לָבָן בְּחָמֵשֶׁקֶל
מְחִיר מְצִיאָה וּמְעַט קוֹנִים
גַּם הָעִבְרִית לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה
עוֹבֵר בְּמוֹרִיָּה, גַּל מְדַמֵּם
הִזָּהֵר ! מִלְפָנִים אוֹטוֹבּוּס 37
הִזָּהֵר ! מִלְפָנִים אוֹטוֹבּוּס 37
כָּתוּב עָלָיו: 'מִפְעָל הַגְרָלָה יוֹמִי'
מָתַי יַחֲזור הַיָּרוֹק לַחֲצוץ בֵּינֵנוּ ?
עוֹבֵר בִּשְׂדֵרוֹת סִינַי
הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת בַּטֶּלֶבִיזְיָה
אִישׁ מְשׂוּפָם וּוְעָדִים בַּעֲלֵי-גּוּף
סוֹגְרִים נָמָל עִבְרִי בִּדְאָגָה לַמַּשְׂכּוֹרוֹת
הַמִסְתַחְרְרוֹת בְּגוֹבָהּ מְנוֹפֵי הֶעָנָק
אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אוֹתִי
צוֹעֵק בִּרְיוֹן יְהוּדִי מֵהַגִּ'יפּ שֶׁחָלַף
מֵעָלָיו מִתְנוֹפְפִים כּוֹכָבִים וּפָסִים.
הֶהָרִים גְבוֹהִים יוֹתֵר בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה
מִכִּיס פָלוּגָ'ה בְּעִירָאק
כָּך שָׁרִים בְּמִצְעַד הַגַּאֲוָה
בִּ Ground Zero, נְיוּ-יוֹרְק.
תַזְכִּירוּ לְאוֹבֵד-אורַח
מֵאֵיפֹה הִתְחִיל הַמַּסַּע הַזֶּה
בִּשְׁבִיל מָה הוּקְמָה רוב מְהוּמָה
וְאוּלַי הִיא כְּבָר לֹא תַחֲזור לְעַצְמָה
אַרְצֵנוּ הַקְטַנְטונֶת
אַרְצֵנוּ הַנֶּחְמודֶת…..
רַק זִכְרוֹנוֹת רַק זִכְרוֹנוֹת
יְהַלְכוּ כָּאן עַל בְּהוֹנוֹת.
(מתוך 'שיבוט מילים עתיקות' 2004)
(מתוך 'שיבוט מילים עתיקות' 2004)
ׁ
רק זכרונות, רק זכרונות. יפה מאד. למה שיבוט מילים?
מי השואל/ת ?
התשובה בכל מקרה היא שהשיר לקוח מתוך קובץ שירַי שנקרא 'שיבוט מילים עתיקות'
זוכרים השיר מכופף הבננות, שם נאמר: 'כיפוף בננות זו ההמצאה שלו…
על אותו משקל : שיבוט מילים עתיקות זו ההמצאה שלי לתאר את שירבוטי על הדף
ואו. כמה כואב ונכון. וזה גם שיר.
בוקר טוב רות, יש בשיר כמה אֶרמזים לשירי מולדת ישנים
שיר יפה, אהוד, המתבונן בעצבות על מציאות חיינו, והכותרת דו משמעית ההיבט האירוני -ציני שלה (לפי קריאתי) מזכיר לי דווקא את המשפט הבא ממערכון מצחיק: עובר עובר אבל תעביר
חנה, אכן אירוניה היא שפת האם השניה שלי. אני אדם השלם באמונתו שאין להאמין בשום דבר ולאף אחד, כולל לי עצמי.
רק היום אמר לי חבר עורך דין המרבה להופיע בבתי משפט שעל פי שני עדי שקר מהימנים, יקום משפט צדק.
ראיתי ידידי.
כן אהוד, שמתי לב להרמזים הרבים החיפאיים
של שמות הרחובות כשמות ההרים המיתולוגיים
חורב מוריה סיני
הקשורים אצלנו לארועים מקראיים והיסטוריים
גם מבצע חורב,מבצע סיני ומעמד הר סיני,
ועקדת יצחק בהר המוריה,וברחוב מוריה היה פיגוע
האוטובוס 37,בו נרצחו חברים של בתי ובני.
האורוניה שלך מאוד נכונה
האם כל הוד ותפארת העבר היה בשביל הווה רדוד?
הופכים את הזכרון לממוסחר.
כתיבתך מאוד מטלטלת את המוח והלב,בשיר זה על הימים הנוראים שבין חג החירות ליום העצמאות.
תודה מיכל, היטבת לתרגם לשפת יום-יום את מסעו של השיר במרחב ובזמן
"בשביל מה הוקמה רוב מהומה..
העם רואה את הקולות ומכיר את שירי המולדת:
ארצנו הקנטונת , וההרים גבוהים יותר בדרך חזרה
רק זכרונות גן השקמים יהלכו כאן על בהונות
הכל עובר חביבי?
יופי אהוד, האירוניה והזמר העברי המשולב
מראים שאנו חיים בין סקנדל לפסטיבל
וכמו השיר "ככל שפחות שמחים כך יותר חוגגים".
הלואי שנדע לעשות את הימים של ספירת העומר
מחג החירות וחג העצמאות ועד חג הביכורים
פחות ימים נוראים ויותר ימים טובים.
אמן ויהי רצון האופטימיים שבינינו גובר זה של הפסימיים
אהוד רחיפאי יקר
היטבת לתאר איך אנחנו נראים , גם בחיפה !
אני מנסה לחשוב על שמות רחובות של פרחים בחיפה כדי להמליץ לך לעשות שם סיבוב הליכה אבל לא מצליחה להזכר בכאלה
רק שמות כבדים של גיבורים או מאורעות 🙂
ריקי, יש בחיפה רחוב על שם ציפור שיר,
אך גם הוא נקרא, איך אפשר אחרת בעיר
היפיפיה והקודרת : מורד הזמיר