חובה של אדמה – בעקבות ביקור בברלין

Potsdamer Platz, Berlin

מִפְלָץ בֶּטוֹן מְכָסֶה אֲדָמָה קְפוּאָה

שֶׁטֻמְאָה בְּמַגְפֵי רֹעַ מֻחְלָט

שִׁמְשָׁה בָּמָה

שִׁתְפָה פְּעוּלָה

לֹא רָעֲדָה

לֹא בָּלְעָה

מִגְדְּלֵי מְגוּרִים וּמֶרְכְּזֵי קְנִיוֹת

וֶורְטְהַיְימֶר – מַזְהִיר כִּבְדולַח בַּלֵּיל;

בִּמְקוֹם הַבּוּנְקֶר שֶׁל הָפִיהְרֶר

חוֹפְרִים תַחֲנָה לָאֶס.אֶס בָּהְן כָּמוּבָן

הַתַּכְסִית הִשְׁתַּנְתָה לִבְלִי הַכֵּר

אַךְ לֹא הַתַּשְׁתִּית, הַשָּׂפָה

המַרְקִים הַגֶּרְמָנִים הַחֲזָקִים

שֶׁשִּׁמְנוּ מְכוֹנַת הַשְׁמָדָה

מְשַׁמְשִׁים לְשִׁלּוּמִים

חָלִילָה וְחַס, לֹא מַכְחִישִׁים

לֹא מְשָׁנִים שְׁמוֹת רְחוֹבוֹת

מְצַיְתִים בִּנְבִיחַת יָה-ווֹהְל

מַקִּישִׁים עִקְבֵי פְּלָדָה – – –

צְלִילִים אַחֲרוֹנִים שֶׁשָּׁמַע סָבִי

בְּעוֹדוֹ נוֹפֵל יָרוּי לִתְּעָלַת נִקּוּז

הֶעָפָר הַתָּחוּחַ שֶׁכִּסָּהוּ

קָפָא בַּזְמָן

הָפַךְ נדל"ן

שֶׁאֵין נֶגְדוֹ רְאָיוֹת

וְאֵין מִי שֶׁיִּדְרוש
חוֹבָהּ שֶׁל אֲדָמָה.

(מתוך רחיפאי, הוצאת אבן חושן 2007)

גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש