גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
דרך-ארץ אחרת
וְהָיְתָה הָאָרֶץ בְּרוּכָה
אֶת סְתָוֶיהָ לא הֶעֱצִיבָה שָׁלֶכֶת
אֶת חורָפֶיהָ הִרְהִיבוּ שְׁקִיעוֹת
וְהָיְתָה הָאָרֶץ בְּרוּכָה
אַדְמָתָהּ הֵנִיבָה שֶׁפַע וַחֲרָדָה
בָּנֶיהָ רִחֲפוּ לְרֶגַּע קַט בֶּחָלָל
וּלְפֶתַע הִתְהַפְּכָה עַל הָאָרֶץ חֶרֶב
חָרְבוּ מֵימֶיהָ, בָּאָבִיבֶיהָ נָבְלוּ פִּרְחֵי אָדָם
בִּתְכֵלֶת קֵיצֶיהָ לָהֲטָה שֶׁמֶשׁ רַצְחָנִית
וְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֵּך בִּקְרָבֶיהָ
קְשִׁי-עָרְפָּהּ הוֹפֵךְ בֶּטֶן רַכָּה
וּבַחֲזִיתָהּ מִתְרוֹצְצִים
יְלָדִים רְצוּצֵי גֻּלְגֹּלֶת
וְהָפְכָה הָאָרֶץ הַבְּרוּכָה לִמְקֻלָּלָה –
שִׁשָּׁה מִלְיוֹן תֵּרוּצִים לָהּ
לִהְיוֹת מְרֻצָּה מִדַּרְכָּהּ
וַאֲחָדִים מִבָּנֶיהָ מְחַפְּשִׂים
דֶּרֶךְ-אֶרֶץ אֲחֶרֶת .
דֶּרֶךְ-אֶרֶץ אֲחֶרֶת .
אהוד, מאוד יפה. ונדמה לי שדרך ארץ היא ארץ בעצמה, כלומר, אותה ארץ יכולה להיות ארצות רבות בהתאם לדרכיה, מתיישביה וחלוף העיתים.
חן, תודה על התגובה. ובתור קורא רגיש ומגיב ראשון,ראשון חביב ( וכרגע גם אחרון, אחרון חביב) אשתף אותך בסוד מחדר עבודתי. המושג דרך ארץ הוא הדבר האחרון שנכנס לשיר לא רק מבחינת מיקום ולטעמי הוא זה "שעושה" אותו. קדמו לו נסיונות אחרים של סיום שלא הייתי שלם איתם ובעטיים כמעט נגנז השיר ונדון למגירת המחכים לתחיית הההשראה.
החיפוש אחר סיום הולם מאוד מוכר לי, לפעמים זה מזכיר את החיפוש אחר כותרת לשיר שתקלע למהותו. בכל אופן, יצא לך נהדר 🙂
אכן ההידהוד העשיר בין ארץ לדרך-ארץ הוא העושה את השיר. לפעמים אני חושבת שעלינו להחליט להיות מאירי פנים זה לזה… להנעים לעצמינו את היום יום. ולא נורא אם זה לא הולך עם כל אחד. אפילו חלק יוכל לשנות ולהועיל.
שִׁשָּׁה מִלְיוֹן תֵּרוּצִים לָהּ
לִהְיוֹת מְרֻצָּה מִדַּרְכָּהּ
שתי שורות אלו אומרות את הכל
שִׁשָּׁה מִלְיוֹן תֵּרוּצִים לָהּ
הצלחת לעצבן אותי, אבל ממש.
אבל אני מניח שזו הייתה כוונתך וזה בהחלט לגיטימי.
גיורא יקירי, ממש לא התכוונתי להרגיז איש חביב כמוך.
הענין הזה של מספרים מסוימים (למשל, בְּקֵרוב, מספר התושבים היהודים במדינת ישראל) שמעצבנים אותך, ממש לא קשור אלי.
פחדן:)
))אכן עלית עלי.. אך לא הייתי מאמין עליך, גיורא ידידי, שתיפול עלי משמים כהֵילל בן-שחר ותחשוף ערוותי לעיני כל….
גם עכשיו אתה מצליח להרגיז אותי: "הילל בן שחר "הוא הכינוי למלך בבל" (ישעיהו י"12) ותיאור נפילתו לארץ היא קללה שמאחל לו הנביא בשם ה'.
זה מה שאתה מאחל לי?
לא יפה, אהוד!!
אני "הילל בן שחר"??
אתה -הילל בן שחר!
ישעיהו י"ד 12
…שוב עליתי על מוקש, צעק אז הפצוע..
שוב 'קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאוּשִׁים'
(ישעיהו ה' 4)
אין לי שום סיכוי נגדך גיורא, הרי אתה מורה לתנ"ך..
ורק טוב אני מאחל לך, גיורא