גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אזהרה ! קריאת הפוסט אינה מומלצת:
1) לתשושי נפש
2) למי שעניני גוף האדם עושים לו גועל נפש
3) למי שמאמין בתחיית המתים
לפני כמה שנים ביקר ג' שאר-נפש במסגרת מסע חקר עצמי בתערוכת עולמות הגוף – body worlds ומה שקרה בעקבות זאת מסופר להלן:
גופו ישאר איתנו תמיד .
בבוקר, טעם החיים שהתגורר נדירות בגופו של ג' שְׁאַר-נֶפש, לא התעורר. עקב כך לא היה בו שום רצון לקום ולפגוש במראָה את הפרצוף המוכר עד זרא שמוטבעים בלחיו הימנית ריבועים קטנים ואדומים שנוצרים מלחץ של ראש עמוס שרעפים על שמיכת פִּיקֶה ששוכבים עליה ללא תנועה משך שעות . הוא חש בכל כובד משקלה של קליפת העור המקומטת שעוטפת וחונקת אותו. בכוחות גּוּפְנֶפֶש אחרונים גרר עצמו מהמיטה לחדר האמבטיה ובעומדו מול עצמו, בשער מדובלל ועיניים טרוטות, העביר יד רדומה ומעקצצת במסע מזיפי זקנו בן היומיים דרך שיער חזהו הלבן ובמורד כרסו התפוחה . וסיימה ימינו את המסע בביקור קצר אצל שרגא , אותו הוא רואה לאחרונה רק בראי. אם מישהו היה טורח להתענין, ג' בַּעַל-גוּף היה מספר לו שזה הרגע בו החליט לחיות לנצח ולהצטרף כמוצג לתערוכה הנודדת של עולמות הגוף .
הוא ביקר בתערוכה בקיץ בעת שהות משותפת של גופו ונפשו בלונדון ועכשיו הגיע סתיו ואיתו בדידות החגים, וג' שאר-נפש ביקש לשוב ולהתערב בין אותם אצילי נפש שכדי לחסוך מיקיריהם את הטירחה וההוצאה הכרוכים בקבורתם, תרמו את גופם למדע ובמסגרת תצוגת הפסולים לשימוש מעבדתי הם עומדים, יושבים, או שוכבים, נטולי שמץ כְּבוֹד המת, ברמות שונות של חשיפה. אחדים מקולפי עור, אחרים נטולי בשר עד עצם, והשאר מיובשי שרירים, אברי רבייה, גידים, עצבים וכלי דם. במיוחד נזכר בעל-גוף באותו מָנוֹחַ שעורו קולף ממנו בעדינות ובסבלנות אין קץ, שמא חלילה יפָּצע ואז הונח בזהירות, פָּרוּשׂ לצידו כעור של נמר שניצוד במסע סאפארי .
הדבר שעורר את סקרנות אבריו של ג' שאר-נפש וגרם להם בסופו של תהליך, לקנות כרטיסי כניסה לאותה תערוכה, היה שלט מאיר עינים שהתנוסס באזור בתי המלאכה של לונדון, שם ביקרו לרגל עסקיהם, ששאל את העוברים והשבים:
תנו דעתכם. מהו האיבר הכבד ביותר בגופכם?
עד אותו רגע, שאר-נפש לא הקדיש בדל מחשבה לסוגיה זו. וגם עכשיו, כשהענין הוחדר לתודעתו באופן מתוחכם, היתה לו תחילה נטיה לפטור זאת, במה איכפת לי אם הכָּבֵד הוא זה שלוקח את הבכורה, או הלב . אבל אז התערב השטן והתחיל מציק לו בזכרונות מחוקים.
אחרי סעודת שבת אצל אימי, התמלא פיו של בעל-גוף בזכרון רירי , היתה זו ודאי קיבתי ששוברת את שיא המשקל, ומקץ כשעה היו אלו מעַי הגסים ההומים גזי פליטה בהיכנסם לתקופה של פעילות יתר לפני שנפחו את נפשם. הו קישקעס ממולאים שומן תרנגולת, שקועים, חומים, בתוך הצ'ולנט המהביל מריח בית- אמא, בהה בעל-גוף בשלט, והוצף געגועים שירדו אט אט לתחתית בטנו עד שהגיעו לשרגא שלו. כן-כן, רגע לפני שחדרשרגא לגופה של אישה מזדמנת (הפכו געגועי שאר-נפש לערגת בשר-חלציים עם נופַח של גילוי עריות), היה זה הוא שנשא לבדו ברוב הנטל של דם גופו, והגיע למשקל שיא, שהפך חיש קל לאכזבת האישה ולסיפוק עצמי. לאחר שיצא מאותו ענין בתרוץ קלוש , הוקל משרגא לחץ הדם, וזרימתו התרכזה במוחו של בעל-גוף. והמוח כָּבַד מהמחשבה , מה אני בכלל עושה כאן, ליד האישה הרזה הזאת בעוד שאר-רוחי רובץ בחיקה של אישה בעלת משקל שבתשובה לשאלת השלט כבדת המשקל, היתה מתלבטת בין שדיה לישבנה .
סערת רוחו של שְׁאַר-נפש הלכה וגברה. הוא הוצף מחשבות פילוסופיות לגבי יחסיות המשקל בין המינים, והשתנותו לאורך ציר זמן מבוזבז, ואז קנה שני כרטיסים לתערוכה במחיר אחד. בקוצר רוח דילג בין המוצגים עד שהגיע לשלט שעמד ליד גוויה פשוטת עור שנפרש על הקיר כפרוות נמר קורבן צֵיד אדם. מכריו של בעל-גוף היו נוהגים לומר עליו שיש לו עור של פיל. אך גם העור הזה ידע לעיתים נדירות להצטמרר מהתרגשות של שאט-נפש.
על השלט, ליד הגוויה, נמצא פתרון החידה משלט הפרסומת בחוץ: האיבר הכבד ביותר בגוף האדם הוא העור, משקלו הממוצע שבעה עשר קילוגרם (כשהוא טרי) ושטחו הממוצע 1.6 מטר מרובע.
בעל-גוף הסיר את ידו משרגא והסיט את מבטו מהראי . ההחלטה להפריד את עצמו לשתי ישויות ולנתק את הקשר הגורדי ביניהן, גובשה. התוכנית היתה פשוטה. את שאר-נפש לשלוח לכל הרוחות, ואת בעל-גוף להעביר כמוצג לתערוכה. התהליך היה קצר. כדי לא לפגום בשלמותו, לאחר שיעזוב שאר-נפש, בלע בעל-גוף כמות מסחרית של גלולות עליזות וצבעוניות. שטיפת הקיבה לא הצליחה לאחות את חלקיו .
בהתאם לצַוָאה שכתב והוא כבר פזור-נפש, עבר בעל-גוף את מבחני הכניסה לתערוכת עולמות הגוף . הוא חוּטָב לבלי הכר. חושָל נגד ריקבון בתהליכי חניטה, גיבוש וייבוש, והצטרף למוצגי התערוכה בהחליפו את מקולף העור הקודם שהוחזר למחסן הגופות שפג תוקפן ואינן ראויות עוד לצְפִייתאדם. בדיעבד התברר שצדקו החברים, עורו של בעל-גוף היה עבה במיוחד (משקל לח, עשרים קילוגרם ומאתיים גרם).
מאז ועד היום הוא נודד, צעיר לנצח , בין אולמות תצוגה הנמצאים באזורי בתי-מלאכה או במוזאוני מדע ברחבי תבל ונראה הרבה יותר טוב מהפרעונים החנוטים במוזיאון הבריטי.
רק בקשה קטנה היתה לו מאוצֵר תערוכת 'עולמות הגוף – בשם המדע אפשר הכל', ששמו יופיע על השלט המכריז את דבר התרומה, אולי איזו אישה מהתצוגה העתידית תרצה ליצור איתו מגע נשמות שמי יודע לאן יכול להתגלגל, אולי אפילו לתחיית המתים של שרגא . האוצֵר מילא את בקשתו והכין שלט בו כתב:
'זָכה אצלנו לחיי נצח- גברי בעל-גוף. לשעבר , גבריאל שאר-נפש.'
אך לאכזבתו הרבה, התברר לגברי שמוצגים בתערוכה רק גברים. הוא ברר את הסיבה וגילה, בתהליך הייבוש גברים אינם מאבדים את הסקס אַפּיל, ובמקרה שלו, בגלל שתחת עור הפיל הסתתר טיפוס שמן ורופס , קרה אפילו להפך.
ת.ג.צ.ב.ה ( תהי גופתו צרורה בצרור החיים)
כמה וכמה אנשים סיפרו לי על התערוכה. עכשיו אני בטוחה שלא הפסדתי. אלו מראות קשים לעיכול…:)
כנראה שלא אהיה מסוגלת לראות את התערוכה הנ"ל (למרות שמוצגת בחיפה).בתי צפתה בה בארה"ב.
בשם המדע חולל כבוד האנשים שגופם נחשף בפומבי
ולא בטוח שבהסכמתם לפני מותם.אם הכוונה היא לימודית ומדעית, העלות לבאי המוזיאון לא צריכה להיות גבוהה אלא מאפשרת כניסה לכל מי שמעונין.
מעניין מדוע בלונדון התערוכה לא קיבלה חסות מדעית והוצגה בחצר אחורית של העיר.
אמא!!!
האמת היא שהמראות סטריליים למדי. השאלה היא למה צריכים תערוכה כזאת?
לדעתי זו פנייה ליצר המציצנות שכן לא נראה שתערוכה כזו מקדמת את מדע הרפואה וגם אין לה ערך אומנותי או הסטורי רפואי( בניגוד למומיות המוצגות למשל בבריטיש מוזיאום ובכל מקרה, למה גופות אמיתיות? פשוט בשביל הסנסציה
אגב בלונדון ( לפני כשבע שנים)התערוכה לא קיבלה חסות וגג מדעי כמו בחיפה ונערכה בגלריה בפרבר שנראה כאזור בתי מלאכה.
אכן הומור שחור בין ג' שארנפש לג' כבדגוף
לג' של גוף יש קצת דמיון לק' הקפקאי ומזכיר את ק' האלמותי שלו.
"גופו ישאר איתנו תמיד" מבקש ללעוג לבנליות שבה מספידים . כי פה הגוף נשאר והנפש לא נזכרת
ואפילו כבודה מחולל לטעמי. עולמות הגוף לא צריכות להיות מוצגים ללא התיחסות לנפשות שהיו.
התערוכה הבאה תהיה : עולמות הגוף
VIP תארו לעצמכם לצפות במנחם בן מקולף עור