ביוגרפיה חיצונית: יליד רוסיה הלבנה. MA במתמטיקה. עולה חדש כבר שלושים שנה. מורה ליוגה כבר חמש עשרה שנה. מהנדס תוכנה לפרנסתי. כותב שירה, פרוזה, מאמרים ותרגומים מדי פעם.
ביוגרפיה אחרת: תורת היוגה העתיקה שינתה את הרכב הדם שלי והניסיון המתמיד ליישם את האמת והיופי שלה בחיי היום-יום מהווה את האתגר של חיי.
זה נכון כתנאי הכרחי גרא, אבל לא בהכרח תנאי מספיק.
צריך קודם כל מציאות – כלומר שהמישהו הזה יהיה לך ממשי, שתהיה לך אהדה אליו, ושתהיה לך גם תקשורת טובה אתו. שלושת אלה אכן יוצרים הבנה.
נכון, הכרחי. לא אמרתי שמספיק. זה רק האקסיומה הראשונה. כל תאוריה מדעית בנויה על מערכת אקסיומות בסיסיות כאלה.
אחד היישומים הרבים של האקסיומה הזאת עבורי היא הערצה שגויה של חקירתו של פ.מ.דוסטוייבסקי ז"ל.
דפנה יקרה,
הטענה הראשונה שלך עומדת בסתירה לאקסיומה מס. 1 וגם בסתירה למהות האקסיומה – היא מתקבלת כנכונה בלי צורך להוכחות. אינטואיטיבית. את חייבת להביא דוגמה ספציפית שסותרת אותה. האקסיומה חייבת להיות תמיד נכונה.
הטענה השניה שלך נכונה בהחלט. היא לא סותרת את האקסיומה הנ"ל כי לא מבקשת להבין, רק לאהוב. אני בעד.
סבינה יקרה,
בעצם את מחליפה רמות שונות של אהבה במילים אחרות. אמפטיה, סימפטיה ואפילו לראות בן, כל אלה מבוססים על ביטוים שונים של אהבה. זה בסדר ולא סותר.
היתה זאת המסכנה שלי מקריאת הרצאותיו של רב קרליבך זצ"ל.
היי גרא,
אני אישית יותר משאני מסכים עם האמירה שלך אני מרגיש אותה. נדמה לי שכדי להבין את האחר דרוש להרגיש אותו, וכדי להרגיש אותו דרוש לקנות זיקה חיובית כלפיו, היינו אהבה.
אפשר לבצע חילוקים ולדרוש מה משמעו "להבין" ומה משמעו "אהבה", אבל, כאמור, נדמה לי שהבנת האקסיומה הזו כוחה בהרגשתה.
הי חן,
יופי שחזרת,
מסכים אתך לגמרי. כל העניין אינטואיטיבי/רגשי ואפילו מעבר לתפישה אנושית רגילה. מעבר להגיון ושכל. אז לא כדאי לדייק יותר מדי ופשוט ללכת עם זה. כאשר בחרת לך חברה/אישה, האם פעלת לפי הגיון ושכל? זה לא דוחה אותך לעשות זאת לפי חישובים כלשהם? נראה לי שכך גם עם אמיתות חיינו.
ואם נקבל זאת, כל שונאי יהודים והאדם בכלל כפ.מ.דוסטוייבסקי יורדים לי לתהום שכחה.
כולנו משלים את עצמינו במידע זו או אחרת. למה לא בעצם? יש משהו מוחלט בעולם יחסי? העיקר לדעתי לפעול בלב טהור ולשמור על טוהר התמים הזה עד כמה שניתן, "אני אעשה את המקסימום שתלוי בי ובטוהר שאני מסוגל ומבין כרגע, השאר לא בשליטתי…" – כך אני משתדל. האם אני מצליח תמיד? לא.
אני מבין את החשש מפנטיות הדתית.
אני לא דתי ונזהר מפסקנות. אני בטוח גם לא חילוני פנטי.
זה לא חוק דתי. זה בעיניי חוק טבע, כמו חוקי ניוטון שתמיד נכונים בסביבה הנתפסת ע"י החושים. לא רואה סיבה למה חוקי הרגש האנושי הם לא מדע. כל גילוי של כל דבר חדש מבוסס על איזה רגש אנושי. לא מכיר חוק מעשי, פרקטי ומועיל יותר מהאקסיומה הזאת.
ההבנה היא בשכל, במוח, לא?
ואהבה יכולה לגור בכל מקום. כדי להבין אדם אחר זה טוב לאהוב אותו אבל לא הכרחי. גם המושג להבין, להבין באיזו רמת הבנה?,
דיי "טריקי" האקסיומה הזו.
אולי: כדי להבין בן-אדם כדאי לאהוב אותו. לא צריך, אבל כדאי…
תמי יקרה, מה את מעדיפה? הבנה של השכל או הבנה של הלב?
הראשונה מוגבלת וקרה כמו קרח, השניה לא מוגבלת ולא נמדדת בשום מחיר, וודאי לא במחיר פגישה אצל פסיכולוג.
כדי להבין בן-אדם נראה לי צריך לאהוב את עצמך ואת החיים בכלל.אוכל להבין אדם שרק פגשתי, מבלי לאהוב אותו (כי אני לא מכירה) כי דבריו יפלו בחלקים הרגישים שלי ויצרו הזדהות, או לפחות אמפטיה.
אם אוהבים את הבן-אדם הספציפי הכל יותר קל.
אני יכולה להחליט שאוהבת את כולם אלא אם יראו לי אחרת, שהם לא "אהיבים"… (:
פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
יפה
תודה מירי,
את זוכרת שאקסיומה זאת טענה אשר מתקבלת כדבר בסיסי אינואיטיבי שלא דורש הוכחה? לדוגמה, "דרך שתי נקודות במשטח ניתן להעביר קו ישר אחד בלבד".
זה נכון כתנאי הכרחי גרא, אבל לא בהכרח תנאי מספיק.
צריך קודם כל מציאות – כלומר שהמישהו הזה יהיה לך ממשי, שתהיה לך אהדה אליו, ושתהיה לך גם תקשורת טובה אתו. שלושת אלה אכן יוצרים הבנה.
אפשר לאהוב אותו בלי להבין אותו, רק בגלל שהוא הוא.
זה בסדר. לא עומד בסתירה לאקסיומה מס. 1.
🙂
נכון, הכרחי. לא אמרתי שמספיק. זה רק האקסיומה הראשונה. כל תאוריה מדעית בנויה על מערכת אקסיומות בסיסיות כאלה.
אחד היישומים הרבים של האקסיומה הזאת עבורי היא הערצה שגויה של חקירתו של פ.מ.דוסטוייבסקי ז"ל.
ועוד. אני בטוח שזה מדע אדיר.
גרא
אני חושבת שיש רמות הבנה שונות, אבל כן אפשר להבין בן אדם בלי לאהוב אותו
ואפשר גם לא להבין ולאהוב
צודקת שצריך להגדיר "להבין" 🙂
דפנה יקרה,
הטענה הראשונה שלך עומדת בסתירה לאקסיומה מס. 1 וגם בסתירה למהות האקסיומה – היא מתקבלת כנכונה בלי צורך להוכחות. אינטואיטיבית. את חייבת להביא דוגמה ספציפית שסותרת אותה. האקסיומה חייבת להיות תמיד נכונה.
הטענה השניה שלך נכונה בהחלט. היא לא סותרת את האקסיומה הנ"ל כי לא מבקשת להבין, רק לאהוב. אני בעד.
מסכימה מאוד, כשאנחנו אוהבים אנחנו משתדלים להבין, גם את מה שקשה להבנה, מה שלא יקרה כשזה לא כך, על כן עדיף לאהוב..
אני סבור שאקסיומה הזאת בסיסית ביותר וקשה למצוא את הסיבה שלה. אלא אם כן נמצא דוגמה לחקירת נפש האדם שלא כוללת אהבה בכלל.
לא נכון
כן נכון
גרא, אני לא חושבת שצריך לאהובכדי להבין. צריך רק יכולת לאמפטיה לא חייבים סימפטיה.
כדי לחוש איכפתיות של ממש,משהו כמו חמלה– צריך לאהוב. כדי לחוש חמלה של ממש כלפי מישהו, אני צריכה לראות בו בן.
סבינה יקרה,
בעצם את מחליפה רמות שונות של אהבה במילים אחרות. אמפטיה, סימפטיה ואפילו לראות בן, כל אלה מבוססים על ביטוים שונים של אהבה. זה בסדר ולא סותר.
היתה זאת המסכנה שלי מקריאת הרצאותיו של רב קרליבך זצ"ל.
היי גרא,
אני אישית יותר משאני מסכים עם האמירה שלך אני מרגיש אותה. נדמה לי שכדי להבין את האחר דרוש להרגיש אותו, וכדי להרגיש אותו דרוש לקנות זיקה חיובית כלפיו, היינו אהבה.
אפשר לבצע חילוקים ולדרוש מה משמעו "להבין" ומה משמעו "אהבה", אבל, כאמור, נדמה לי שהבנת האקסיומה הזו כוחה בהרגשתה.
הי חן,
יופי שחזרת,
מסכים אתך לגמרי. כל העניין אינטואיטיבי/רגשי ואפילו מעבר לתפישה אנושית רגילה. מעבר להגיון ושכל. אז לא כדאי לדייק יותר מדי ופשוט ללכת עם זה. כאשר בחרת לך חברה/אישה, האם פעלת לפי הגיון ושכל? זה לא דוחה אותך לעשות זאת לפי חישובים כלשהם? נראה לי שכך גם עם אמיתות חיינו.
ואם נקבל זאת, כל שונאי יהודים והאדם בכלל כפ.מ.דוסטוייבסקי יורדים לי לתהום שכחה.
ואם אתה לא באמת מבין אותן, אלא רק נדמה לך שאתה מבין אותו (אתה משלה את עצמך) האם אתה אוהב אותו? או גם כאן אתה משלה את עצמך שאתה אוהב אותו? או אותה…
כולנו משלים את עצמינו במידע זו או אחרת. למה לא בעצם? יש משהו מוחלט בעולם יחסי? העיקר לדעתי לפעול בלב טהור ולשמור על טוהר התמים הזה עד כמה שניתן, "אני אעשה את המקסימום שתלוי בי ובטוהר שאני מסוגל ומבין כרגע, השאר לא בשליטתי…" – כך אני משתדל. האם אני מצליח תמיד? לא.
צריך להזהר מאקסיומות כמו מחוקים דתיים
יותר משזו אקסיומה זה איתות של מצוקה .
היש אדם אחד שלא במצוקה בזאת או אחרת?
הסיבה העיקרית לכך לדעתי שלא מרגיש אהוב ומוגן מספיק.
את שרה ומנגנת?
אני מבין את החשש מפנטיות הדתית.
אני לא דתי ונזהר מפסקנות. אני בטוח גם לא חילוני פנטי.
זה לא חוק דתי. זה בעיניי חוק טבע, כמו חוקי ניוטון שתמיד נכונים בסביבה הנתפסת ע"י החושים. לא רואה סיבה למה חוקי הרגש האנושי הם לא מדע. כל גילוי של כל דבר חדש מבוסס על איזה רגש אנושי. לא מכיר חוק מעשי, פרקטי ומועיל יותר מהאקסיומה הזאת.
ההבנה היא בשכל, במוח, לא?
ואהבה יכולה לגור בכל מקום. כדי להבין אדם אחר זה טוב לאהוב אותו אבל לא הכרחי. גם המושג להבין, להבין באיזו רמת הבנה?,
דיי "טריקי" האקסיומה הזו.
אולי: כדי להבין בן-אדם כדאי לאהוב אותו. לא צריך, אבל כדאי…
רגע..:)
גם כדאי זה בעיתי כי כדאי זה לשם מטרה, או תמורה…גם לא משפט שיהווה אקסיומה…
גרא אתה מסבך אותי..
תמי יקרה, מה את מעדיפה? הבנה של השכל או הבנה של הלב?
הראשונה מוגבלת וקרה כמו קרח, השניה לא מוגבלת ולא נמדדת בשום מחיר, וודאי לא במחיר פגישה אצל פסיכולוג.
גרא, לא הבנתי אנא הסבר פרט ונמק :"וודאי לא במחיר פגישה אצל פסיכולוג."
יפה, גרא
אחרי שכתבתי ונימקתי, הבנתי
שלעד ניתן לטעון שמבינים או לא מבינים. יש מבין?
אני לא חושב שזאת מסקנה שלי. היא פועל יוצא מגישה יהודית ולא יהודית "ואהבת…". כן, זה לא ברמת ההבנה השיכלית המוגבלת. מקווה שמבין.
כדי להבין בן-אדם נראה לי צריך לאהוב את עצמך ואת החיים בכלל.אוכל להבין אדם שרק פגשתי, מבלי לאהוב אותו (כי אני לא מכירה) כי דבריו יפלו בחלקים הרגישים שלי ויצרו הזדהות, או לפחות אמפטיה.
אם אוהבים את הבן-אדם הספציפי הכל יותר קל.
אני יכולה להחליט שאוהבת את כולם אלא אם יראו לי אחרת, שהם לא "אהיבים"… (:
בואי נתמקד בטבעו של אדם ספציפי. למשל בעצמנו. בואי נרחיב זאת גם לאחרים. יהיה זה נמוך או גבוה?