סנאים באשרם

הם גרים מתחת למדרגות בטון גבוהות שמובילות למגורי נשים בקומה השנייה. מתחת למדרגה השנייה שקרובה לאדמה. לפני שנים הבנאים השאירו שם תעלה ופתח קטן לגישה נוחה לחוטי חשמל,  והם בחרו אותו כבית מוכן ואידיאלי. בקיץ לוהט של הודו, קריר יותר מאחורי קירות האבן, ובחורף הקר הוא מגן מרוח מסוכנת, אפשר לרפד את הבית בדברים חמים רבים וגם להתחמם אחד מהשני. אוצרות חורף רבים אפשר לאחסן שם וצריך להיות ערניים כי עכברים וחרקים רבים תמיד פוזלים לאוצרותיהם, אבל הם שניים ואחד תמיד שומר בסביבה והשני חופשי יותר ויכול לטפס על העצים הגבוהים ולהשיג מזונות רבים וטעימים. הם שני סנאים בצבע חום-אפור עם פס שחור ורחב לאורך כל הגב, ובקצבות של הפס השחור יש שני פסים לבנים דקים ויפים, יש להם זנבות נפלאים, אפשר להתחבק ולהתכסות בהם כמו בשמיכת פוך, זה כמובן בחורף, ובקיץ אפשר לנפנף בהם בשביל קצת רוח נעימה. הם אוהבים לכרסם ולטעום כל דבר, אם תשימו להם אצבע, הם בטוח ינסו לטעום אותה, אבל להם זה בכלל לא טעים, הם נוגסים בזהירות רבה ועוזבים מייד, אפילו שריטה לא נשארת. ממש חכמים.  לפעמים הם שוכחים ושוב מנסים לאכול את חוטי החשמל שעוברים שם, זה לא ממש טעים להם, אבל בהחלט מסקרן. אז יש הפסקת חשמל בבניין בשעה לא רגילה וכולם יודעים שסנאים שוב עשו קצר. אז שוב בא חשמלאי ומחליף חוטים. הוא לא כועס, כי הסנאים מביאים לו פרנסה נוספת, גם הדיירות לא כועסות, כי הן רגילות ואוהבות את זוג סנאים העליזים האלה, והסנאים כועסים רק על עכברים כשהם באים לגנוב להם גרגירים, אבל גם זה רק בשביל להבריח אותם, לא יותר מזה. ליד המדרגות יש משטח אבן קטן בגובה של המדרגה השלישית בערך, שם תמיד יש שמש בחורף, זהו מקום של תצפית מצוינת וגם חדר אוכל משותף, כי כל דבר הם אוהבים לעשות ביחד, אם אחד קופץ לתצפית עם איזה גרגיר חשוב, השני מייד מצטרף לחגיגה עם גרגיר דומה. הם גם מרגישים בטוחים יותר אחד ליד השני, אם אחד מביט ימינה, השני – שמאלה, והכול הם עושים מהר, רצים מהר, מטפסים מהר, אפילו אוכלים מהר. ואם בא כלב גדול ושחור לרחרח מה הולך כאן, הם רואים אותו מרחוק ומסתתרים מייד בביתם עד חלוף הסכנה. אבל הכלב אינו אויב שלהם באמת, אנשים רבים זורקים לו מספיק שאריות, אפילו לסנאים נשאר. אנשים בסביבה אף פעם לא מנסים לתפוס אותם והסנאים מאוד מאושרים. כל-כך מאושרים שאפילו  לא יודעים את זה. אבל מה, אף אחד לא יודע איך הם קוראים אחד לשני, וגם אף-אחד לא טרח לתת להם שמות. ואתם מוזמנים לעשות זאת.