גרא גינזבורג
ביוגרפיה חיצונית: יליד רוסיה הלבנה. MA במתמטיקה. עולה חדש כבר שלושים שנה. מורה ליוגה כבר חמש עשרה שנה. מהנדס תוכנה לפרנסתי. כותב שירה, פרוזה, מאמרים ותרגומים מדי פעם.
ביוגרפיה אחרת: תורת היוגה העתיקה שינתה את הרכב הדם שלי והניסיון המתמיד ליישם את האמת והיופי שלה בחיי היום-יום מהווה את האתגר של חיי.
מבריק
תודה מירי,
אני כמו כל אדם נורמטיבי נאלץ להסכים עם הדעה הטובה כל-כך…
היי גרא
יופי של שיר.
תמונה ציורית וחושנית
המעוררת הרהור אירוני
לגבי סעודתה של אהבה
ולגבי מזונו של מחזור החיים בטבע
מזכיר לי שיר של עמיחי
הנוגע באותו רעיון.
תודה זיוה,
להזכיר את עמיחי בהקשר לשיר הזה – זאת כמובן הגזמה פראית.
בפעם האחרונה שחשבתי לכיוון נפולאון – לא יצא מזה כלום, רק ההפך.
אני מעדיף להיות תלמיד. זה לא מחייב וגם כולם אוהבים את התלמידים ולא אוהבים מורים…
🙂
אהבתי.
תודה יעל,
וחיבתי
היי גרא
לא מגרגר אפילו, יש בזה אפילו מוזיקה בשיר שלך, למרות שבסוף משהו סגר את הכפתור… שקט.
שיר שנוגע בקצוות.
להתראות טובה
תודה טובה,
לאן הולך הכוח הזה של האהבה? מחפש מוצא והולך למפלצות האינסופיות האלה, מאדימים השמיים, בולע הים, הם מתקיימים מאתנו, צופים בסדר הזה כבר מליון שנה, אדישים.
שבוע טוב לך
דממת קודש, זה מה שאני שומעת.
את שומעת טוב.
תודה לבנה
מקורי.
תודה סבינה.
כמה חבל שכל העוצמה הרגשית והנפשית שלנו הופכת לאיזה פס ורוד מעל האופק, שנעלם אחרי דקה. זהו?
קסם עצוב וקריאת תגר על התקוממות הטבע – יוצרים תמונות אפשריות – תמונה אחר תמונה.
תודה חנוך,
מכיוון שיש חוק שימור האנרגיה בטבע, נשאלת השאלה לאן הולך אותו כוח הרגש העודף והלא אפשרי למימוש בחיים שלנו הרגילים כביכול כל-כך. והשיר מנסה לתת מענה:)
אחד השירים המדהימים שנכתבו בעברית על פציעה, אכזבה, ובדידות
הייתי מעדיף לוותר עליו
יפה גרא המבט הזה הרואה את הים לפתע כמפלצת
תודה ריקי,
הם סופגים את האנרגיה העודפת שלא ניתנת למימוש באמת בין האנשים
קצת מפחיד אותי העולם הזה שאתה מתאר:
שותה דמים
בולע
יש לו זנב
אפילו לא מגרגר, בולע ישר והכל…
לזה צריך לצאת בתחילת יום?