פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
שיר אוהב וכואב
1. גרסתו של י. עמיחי
כל זמן שהיינו יחדיו,
היינו כמספריים טובים ומועילים.
אחר שנפרדנו חזרנו
להיות שתי סכינים חדות
תקועות בבשר העולם,
כל אחד במקומו.
2. גרסתי
כל זמן שהיינו יחדיו,
היינו כשני חדרי הלב.
אחר שנפרדנו חזרנו
להיות פעימות חסרות
בבשר העולם מפרפר,
כל אחד במקומו.
נ פ ל א !
תודה, מסכים :)))
גרא,
שמחה שחזרתם.
תמי יקרה, תסבירי לי מחר למה כוונת המשוררת :))
מי כמוך מבין ענינים שבין אדם לליבו.
אגב, אני מניח שקראת את ספר שיריו של יאיר הורביץ 'ציפור כלואה' (1987)
גם הוא הבין כמה ענינים שקשורים בלב.
אם לא – אני ממליץ לך בחום. ובכלל לכל אחד שחושב שיש לו לב
לב האדם גדול הוא. נראה לי שאין שום דבר מחוץ ללב וחסרו.
תודה על ההמלצה, לא חושב שקראתי, אחפש.
כמעט עמיחי!!!
(ואולי עוד משופר ממנו. הוא כותב שהוא והיא היו מספריים והפכו לסכינים – ברוח ה"חפציות" השורה עליו תמיד. אצלך האנשים חזרו להיות בשר ודם, לב פועם).
כל הכבוד.
זאת ראיה שלי ולא בטוח שיש כבוד בגלל ההשקפה. עסקי ברזל ביחסים בין לב ללב נראים לי אלימים ואני אפילו לא מבין זאת.
תודה לך מ"ג
גרא נוגע ללב, בכל משמעות, שיר טוב!
יפה הוורסיה שלך ,גרא, לעמיחי- תפיסת הפרידה כפעימות חסרות בבשר העולם המפרפר (גוסס?) רק בחיבור ביניהם הלב אינו מחסיר פעימה שוצף ופועם את דופק החיים . להפרד זה כמו למות קצת לא? השיר מקורי בעיני
מר גרא, היה נכון לכתוב "שירו של המשורר יהודה עמיחי" ולהלן גירסתי
ולא כפי שכתבת. הרי עמיחי לא כתב "גירסה" אלא שיר. גירסה אתה כתבת!
הייתי מעדיף תגובה לגוף העניין ולא גינוני לשון. אין לזה סוף. קראתי לזה וריאציה. מותר. האם זה שיר עצמאי? לא, זאת וריאציה. לא הסכמתי לגישה, אז הצעתי את את גישתי. אנחנו לא בחצר של מלך.
תודה צפריר על דו-שיח
כך אני רואה את מטרות הזוגיות מבריאתה. אם אין חוויית האחדות שבלב בין אנשים, קשה הדרך לאל. ולהפך.
פשוט לא הסכמתי לגישה שבשיר המקורי.
אז תקנתי…
תודה חני,
אני חושב שמותר להשתעשע עם וריאציות לכל דבר ולא עברתי כאן שום עבירת מוסר הקדוש. זה גם לא שיר עצמאי. זווית ראייה.
תודה חני יקרה
שני השירים עצובים מאוד.
עמיחי קשה וכואב
גרא רך וכואב
הכל תלוי בהשקפת העולם הבסיסית.
לוסי יקרה,
הקושי שבעולם היחסים בין האנשים אינו פוסל את התשתית והמטרות הגבוהות שבהן. פשוט לא יכול להיות שחוקי הברזל ופצעים ממנו נמצאים בתשתית העולם. אני מבין את המטאפורה אך לא מקבל את הגישה.
עצוב? כן.
מסכימה אתך.
מאד מאד יפה בעיני הגרסה שלך
תודה. לא ידעתי שטבע הדברים כל-כך יפה. אבל מסכים.
וריאציה יפה על שירו של עמיחי. אני מביא כאן את התשובה האופטימית לדידי לעמיחי ולך של תלמידו המובהק והמוכר ביותר של יהודה עמיחי – הלוא הוא המשורר האהוב רוני סומק:
שיר אושר
אנחנו מֻנָּחים על העוגה
כמו בֻּבּוֹת חתן כלה.
גם אם תבוא הסכין
ננסה להִשָּאֵר בְּאותה הפרוסה
שבוע טוב. רני.
גם אם נשאר על אותה פרוסה, יבוא הזמן וינגוס בה. אם מפלסטיק היינו עשויים- לא נתכלה, אם משוקולד מתוק, מאוהב, מענג, נתכלה גם נתכלה
תודה רני,
שיר מנגד חמוד ומתוק.
צריך ראש מיוחד בשביל זה.
הייתי יותר נאמן למקור ושמרתי על המבנה. רק שיניתי גישה. אתה יודע, הכל עניין של זווית הראייה…
מעניין שחשבנו דומה.
(עוד לפני שקראתי את תגובתך רני)
כששקראתי את השיר של עמיחי
נזכרתי בשיר של סומק(שהולחן ע"י חנן יובל)
אך גם נזכרתי בספרו של דוד גרוסמן
"את תהיי לי הסכין"
עםציור או צילום של הכריכה
של עוגה עם דמויות חתןכלה.
בכלל עדיף לישון כמו כפיות ולא כמו סכינים.
מספריים שבורות שהופכות לסכינים
כמו אופניים שפורקו לגלגלים וכידון.
כל טוב שיהיה לך גרא.
מיוחד הדימוי של פעימות לב חסרות בבשר מפרפר
היש קשר ל"ניתוח לב פתוח"?או שנדמה לי.
סליחה טעות לשונית דקדוקית מצידי
מספריים שבורים ולא מספריים שבורות.
הרי "היינו כמספריים טובים ומועילים"
לכן גם שני סכינים חדים תקועים…
כל אחד במקומו .
הרבה בריאות.
ללא קשר לדברים אחרים, זאת השקפתי.
זה קשור לפוסט שלי על בראשית. אני ברצינות חושב שייסוד האהבה הוא בבסיס של הבריאה. פירוד וכו' הם הפרה של ייסוד זה. אין-סוף בעיות נובעות מזה.
סדר חדש יצרת….
כל אחד במקומו
סדר חדש יצרת….
כל אחד במקומו
זווית הראייה. לא יכול לדמיין את עצמי תקוע בבשר העולם.
לגרא ,
שירו של עמיחי עצוב.
הואריאציה שלך עצובה מאוד.
מסכימה בכך גם עם לוסי.
מכיון שאני מאוד אוהבת את שירתו של עמחי ,קשה לי לחשוב על ואריאציה אחרת.
והכל זאת,הלכת לכיוון אחר,נורא עצוב.
שבת שלום.
מיכל