אֶלֶף פַּרְפַּרִים
בְּכל הַצְּבָעִים
בְּכל הַגְדַלִים
נוֹחַתים
נָחִים עַל גּוּפִי
חָשׂוּף שֶׁמֶשׁ
שׁוֹתִים צוּף מָתוֹק
שֶׁל כּל דִמְעוֹתַיי
עוֹצֵם עַפְעַפַּיִים
לא לְהַפְחִיד
עָף-עָף,
עָף-עָף
בִּכְנָפַיִם
שְׁתוּ פַּרְפַּרַיי
יֵשׁ לִי דַּי
לְכל אֲהוּבַיי
יוֹשְׁבִים, מִתְהַלְּכִים
עַל כְּתֵפַיי
עַל בְּהוֹנוֹתיי
טִיף-טִיף,
טוֹף- טוֹף
בִּקְצוֹת רַגְלֵיהֶם
רַכּוֹת
שְׁתוּ,
שְׁתוּ מִצּוּף זֵיעַתי
מְתוּקָה-מְלוּחָה
הַיּוֹם
שְׁתוּ פַּרְפַּרַיי
יֵשׁ לִי דַּי
לְכל יְדִידַיי
שְׁתוּ,
שְׁתוּ אַהוּבַיי
הַשֶּׁמֶשׁ קְצָרָה
כְּבָר שׁוֹקַעַת
קַר לָנוּ
לַיְלָה אָרוֹךְ
מִתְמַהְמֵהַּ
קַרֵב לִכְנָפֵנוּ
נרַדֵם
לֵיל פַּרְפַּרִים
יוֹרֵד עָלֵינוּ
זוֹכְרִים?
"הָיָה נָכוֹן
לִיבֵּנוּ"
לדוד פוגל
גרא, גרא
רק עכשיו רואה את הקשר הנושאי.
דימוי הכיסוי בפרפרים יפהפה
ומעביר חוויה חושית עדינה מאוד.
הלוואי שהדמעות יהיו תמיד מתוקות, גרא.
תודה סמדר,
אין לי מושג למה יש מעט תגובות לשיר הזה, אולי צריך לשנות כותרת לפרפרים בתחת?
האמת שאני אוהב אותו ואת דוד פוגל עם איזה קשר אינטימי שלא ברור לי, אולי בגלל שיכולתי בקלות להיות אדם כמוהו, חסר כל אלימות שחי כמו פרפר על הפרח ונעלם אי-שם במלחמת העולם השניה בצרפת. אולי ירשתי חלק מנשמתו? עד כדי כך מרגיש את הקירבה המוזרה אליו.
אין לי מושג מה גורם למיעוט תגובות, אבל אין זה מעיד על טיב היצירה או הפרסום, כך למדתי.
כותרת היא הבטחה, אולי תנסה למלא את רעיונך זה, ותראה אם יש הענות..
קראתי על קורותיו הטרגיים של דוד פוגל. לא קראתי אף ספר שלו, לבושתי..
משירתו ומביוגרפיה שלו מצטיירת דמות מלאת עדינות וחוסר מעש טוטאלי, חוץ מי לכתוב שירה וקצת פרוזה, הוא לא היה מסוגל לשום דבר מפרנס. שום פוליטיקה, רק אדם ועולמו.
נפלא ביותר
תודה גרא
תודה מירי,
אנחנו יודעים, חיי אדם קצרים כמו חיי פרפר בעצם. אז מה שנשאר לנו זה בעצם לבדוק האם היה נכון ליבנו מהבוקר עד ליל חיינו…
יפהפה, וענוג ועצוב. עוברת תחושת הריפרוף העדינה. והעדינות הזאת לוקחת, כמו רדיד לבן, את הרוח הלאה.
לוסי יקרה,
ציירי אותו, קראי את התגובות שלי, השיר נראה לי כל-כך מתאים לציורים שלך.
"ליל פרפרים יורד עלינו" – כמה יפה שורה שירית זו !אני מדמיינת גשם של פרפרים בתוך הלילה ,וכמה מיוחדת התמסרות הדובר בשירך לטבע עד כלות הנשימה ,עד שלא ברור מה מחיה ומה ממית, גרא ,יפה
תדה לך חנה. הקדשתי לדוד פוגל. אני רואה אותו כפרפר עף מפרח לפרח ונעלם בלי להיות מעורב בכלום. אורח ליום אחד. נביט אחורה ונראה, אולי גם אנחנו.