פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
החוף לבן ומתעקל
גּוּפֵךְ, זורם עם קו
האופק, נסגר אליי ו-
אך!
לא ידעתי, תסיסת הקיץ
עולה מגב האדמה
המתחממת
זורמת עם נהר
ואין עוצר, אומרת
אתה מוכן
אתה מוכן
לא תעמוד בזה
היד נמשכת
היא לא בִּשְׁלִיטָתְךָ,
גדולה עָלֶיךָ
תחילת התשוקה והייאוש
כבר נפתחה סְבִיבְךָ
מלכודת
בעוד דקה היא תיסגר
מֵאֲחוֹרֶיךָ
הדלת מברזל
גרא
חיכיתי לסיפור שהבטחת בערב של דפנה על הגג.
השיר הזה גם הוא מספר כנראה על קשיים וטוב שכך . והדלת מברזל בטוח תיפתח. היא הרי פתוחה.
צריך לשכנע את איריס. היא הזדעזעה… אני עובד על זה.
הייתי משנה בשורה האחרונה ל'דלת הברזל'. או 'דלת מברזל'.
תודה. רשמתי לפניי לחשיבה נוספת
האם הבנתי נכון את השיר?
אשמח לקבל את הסיפור במייל ולהזדעזע …:)))))
השיר על התשוקה הבלתי-נמנעת ועל מלכודת המלווה. בתורות רוחניות רבות מדובר על שימוש רוחני בתשוקה ומיניות של האדם. יש שתי ברירות, לא להכנס למלכודת כלל או להשתמש בה להתפתחות רוחנית. שתיכן לא פשוטות בכלל וכלל ועולת לנו לפעמים בחיים שלמים.
תחושת טלטלה, אושר גדול ופראי שנלכד בצבתות.
נהדר.
הייתי נשארת ב"דלת הברזל".
תודה עינת,
לא מבדיל, בטח כמוך, בין אדם, טבע, מיניות וכו'. זה בתוך המולקולות של היקום. אז יש לנו דרך או להתעלות מעל המולקולות או להשתמש בהן כדי לגלות אלוהים. לרוב כולנו נשארים אי-שם באמצע. כמה חבל.
אין ספק, צריך להמשיך לעבוד על השיר.
בעיני שיר אהבה רגיש,עד כאב, עד הרגשת מחנק מרצון
חני יקרה,
רציתי לומר לך שכולנו בסופו של דבר מחפשים אהבה. אפשר לחפש אותה ע"י להעניק אהבה. לא מכיר דרך טובה ממנה. ולא קלה ממנה.
כמה יבשה הלשון האנושית!
אם זה שיר אהבה, אז מילים כ"מלכודת" ו"דלת מברזל", מעיקות. איזו מין אהבה חונקת, לוכדת.
ואם אני חושבת על שאר השירים שפרסמת כאן ועל מוטיב המוות שלא פעם קראתי, זה נראה לי שיר אהבה או "חיזור" למוות:
"בעוד דקה היא תיסגר
מֵאֲחוֹרֶיךָ
הדלת מברזל"
לוסי יקרה,
בעצם זהו שיר על התעוררות ראשונית של התשוקה הבלתי נמנעת. צריך כל כך הרבה השראה כדי להפוך את התשוקה למשהו מאוד גבוה, לדרך לעליונים. אחרת חבל.
מוות? כן, זה קשור תמיד.
"תסיסת הקיץ
עולה מגב האדמה"
יפהפה
השיר מאוד לירי, גרא, יש בו תמונות מאוד יפות הנעות בין מרחב למחנק והסגר .
תודה חנה,
יש לי עדיין כמה התלבטויות טכניות.
האם תסכימי איתי אם אומר שגם התשוקה, וגם הזוגיות באו לקדם ולקרב אותנו לגבוהים?
זה טבוע כמו צונמי עמוק בקרקעית הים של כל מולקולה בגוף שלנו. קוד גנטי שמופעל לפי שעון קוסמי ללא רבב. בקרני השמש ובזווית הנחל.
ובטסיסת הקייץ.
תודה ריקי יקרה
אוההה.. גרא, הארוטיקה עושה בנו כשפים לבנים …:)
תמי יקרה,
אני בטוח שאנחנו מכושפים. וגם בטוח שיש לארוטיקה הזאת מטרה גבוהה.