לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
לאיריס אליה ולתאנה האהובה.
את שלי קניתי לבעלי, מתנת יום הולדת. ימים קשים עוברים עליה, אבל בגלל הפירות המדהימים שנתנה בשנה הראשונה והשנייה אצלי, אני מתפללת שתחזור לעצמה.
זכרתי, כי אהבתי, אז מצאתי את השיר היפה של חואנה דה איברבורו, משוררת אורוגוואית (למדנו בבית ספר).הספר יצא בהוצאת "עם הספר" בשנת 1966, בתרגום פנינה נווה. אנחנו קיבלנו אותו מתנה משגריר אורוגוואי (לא זוכרת לכבוד מה)
חואנה היפה:
Juana de Ibarburu
השיר בעברית מתוך הספר:
ובספרדית, אם זה עוזר למישהוא…
משוררת ענקית ויפיפיה מסחררת וגם הפרוזה שלה נפלאה
יש לי את הספר מיום שהוא פורסם בעברית (1966)
שולמית, אני זוכרת שהתכתבנו עליה…איזה קטע פרוזה אהבת? כד רענן, קרלו הקטן, הכתם הלח…
לוסי נשמה, איזה מהממת! גם המשוררת,גם בעלת הבלוג וגם התאנה. עוד אכנס שוב לקרוא בקפידה את השיר. אוהבת אותך מאד על המחווה והמאמץ.
איריס אליה, תודה לך להצפה.
בקשי מאיריס קובליו ציורי תאנים. אין כמו שלה…
היי לוסי
זה שיר בהזמנה
לא הייתי מעלה על דעתי שאפשר ככה ךשקוע באהבה לתאנה, ליצור דיאלוג איתה
רק משוררים.
יודעיפ.
להתראות טובה
טובה, אני מדברת עם כל העצים שלי, מלטפת גם…
טוב, לוסינקה. אני כמובן מתנגדת נחרצות לשורות, "כי היא נוקשה ומכוערת…", זה נכון שאין לה פריחת אביב, ז"א, התפוח והשזיף והדובדבן ואלה, באמת באמת מהממים, אבל אני חושבת שהיא קיבלה את העלים הכי יפים! באמת. היא יפהפיה לדעתי. ולא מרחמים. ואגב, ניצת העלים של התאנה, זה אחד הדברים הכי מהממים בעולם, העלים, ירוקים זרחניים כאלה, יוצאים מתוך קצות הענפים, תוך יממה, ותמיד הם נראים לי כמו ידי חייזרים קטנות, זה רגע שתיעדתי במאות תמונות שנשארו בישראל. אני אביא את זה כשאחזור.
שוב תודה גדולה על שיר מרגש. כמו שאת מבינה, אני מאד מזדהה איתה ומתנהגת כמו אמא שלה, או אחותה. הכי הכי יפה.
אכן, שיר יפה.
איריס אליה, צורנית היא אכן יפה, לציור מדהימה. אבל בואי נסכים שהעלים גסים ומחוספסים. ומי אוהבת "עור" כזה?
השורה האחרונה מרגשת, לא? מזמינה הזדהות מלאה.
שיר יפהפה.
תודה לאלמוני/ת ולסיגל על הביקור והקריאה
התאנה שלי עמדה דווקא בחצר של השכנה, והיא היתה העץ שהכי טיפסנו עליו ; נוף רחב, נדיב, שופע צל ואפשרויות, רק החלב הדביק בתקופה הפוריה לא היה מובן ואף מיותר. אוהבה את השורה:
ihoy a mi me dijern hermosa
לבנה, צחקתי לתאנה שלך בחצר של השכנה!
השורה האחרונה מרגשת גם בעיניי.
מצד אחד, מה כבר אנחנו רוצות, אה?
מצד שני כשאמרו לי דבר כזה, הלב שלי תמיד אמר, בשביל מה? מה זה עוזר? האם זה עזר לי בחיים? ואני באמת מאמינה שזה שולי לחלוטין.
אבל את אמנית…יאמרו, את עוסקת ביופי ואסתטיקה.
ומה זה יופי? מה זה אסתטיקה?
ובא לי להגיד לתאנה הזאת, טיפשה! תראי איזה אוצרות יש לך, ומקבצת מחמאות…
הי לוסי, איזה שיר מקסים הבאת, באמת מתאים ללימוד בבתי ספר, רגישות עינה של המשוררת לעץ התאנה המאחר מבין העצים וחשיבות האהבה גם לשונה. השיר ממש הזכיר לי שיחה עם בתי בת ה-15 על כך שהיא עדיין ילדה ביחס לחברותיה הנמצאות כבר בשלב של בנים ויחסים, אותה זה הטריד ואולי גם קצת הלחיץ והרעפתי עליה אהבה והדגשתי בעיניה ובעיני ליבה את ייחודה ואת דרך הטבע שמבשיל כל אדם בזמנו וכמה שבעצם מה שהיא ומי שהיא זה יופי צרוף.
סיגל, תודה. הארת לי במחשבה שלא ידעתי, שהתאנה מאחרת מבין העצים. והחיבור לנערה ה"מאחרת". למרות שלא יכולה לראות שום נערה כ"נוקשה ומכוערת", אבל מבינה וזוכרת שיש כאלה שהן ברווזונים מכוערים כאלה, ואז הופכות לברבור.
פה היופי הוא שהיא הרי לא תהפוך לברבור (התאנה), היא תמשיך להיות מה שהיא, ובה כמו שהיא, מצאו יופי.
יפה מאוד מה שאמרת לביתך. איך היא מקבלת דברים כאלה? חשוב להגיד את הדברים האלה, בכל מקרה לא משנה מה תהייה התגובה של הילדה. משהו שוקע.
הבת שלי הייתה די צינית לגבי סוג הדיבור הזה…
כמה יפה המשוררת וכמה נפלא השיר, ליבי ליבי לתאנה, הייתי מתה לשמוע את זה בספרדית בקולך
חני, בהזדמנות. אתחיל להתאמן!