ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973.
בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים שנתיים ב"בסיס- בי"ס לפיסול".
www.lucy-elkivity.com
מה אני עושה?
אני לא עוסקת בחלום, גם לא במציאות. אבל כן במה שקורה. בעיקר אצלי. אני מדברת על עצמי. סיפורים שלמים. אבל גם אם הקורא/צופה/מאזין לא מבין, אני יודעת שסיפרתי וזה העיקר. המלאכה בוצעה. המעשה נעשה. וזה העיקר.
הי לוסי, אני קוראת את מה שאת כותבת ואני מבינה. חשוב לך לצייר בשביל לבטא את עצמך ולהוציא החוצה דברים שלא ישארו בבטן וזה גם לדעתי אם כי לא ממקום אמנותי אלא ממקום הגיוני ורגשי…זה באמת הדבר הראשון הכי חשוב ביצירה. במילים הייתי מתייחסת גם לתוכן ובטח מבינה יותר אבל בציור אני מתקשה. אני רואה ראש אדום, מורכב מכנפיים שרוצות לעוף אבל הן שחורות ורגליים מאוד חלשות תלויות להן בלי אדמה להאחז בה. אבל הרגליים החזקות שלך הם היכולת שלך לצייר ולהתבטא והיכולת שלך לעוף גבוה עם אינסוף כנפיים תותבות. הראש הקטן האדום מטריד אותי כי הראש שלי נהיה אדום כשמרגיזים אותי והדם עולה לי לראש. אבל כמו שאמרת כל אחד וההבנות שלו והעיקר הוא יכולת הביטוי של האדם לעצמו והאפשרות הזו להשתחרר בדרך היצירה ממה שמעיק, היא נפלאה בעיניי.
סיגל, תודה על קריאתך המעניינת.
הצחקת אותי עם הראש האדום הרגזני.
אבל זה גם מלא כוח וחיות, לא?
אני חושבת שיש עוד עיקר ביצירה: שהיא תאפשר לצופה/קורא להתחבר במקום כלשהו, שתהדהד במשהו.
אהוד, תודה. אהבתי את העושה אלף דברים בבת אחת. ככה הראש עובד, לא?
מעניין שבין הדברים שראית, כלי עבודה. זה גרם לי לחשוב עד כמה שונה ראייה של נשים וגברים.
לוסי, נפלא צרור, אשכול העשייה, עם כתר אדום לראשו. כלים רבים יש לכל סניף, לכל בננה או בָּנן..:)
הציור יכול לשמש כמבחן פסיכולוגי.
אני כמובן יש לי ראש קרימינלי אז שותקת.
יפה וסימבולי הציור.
אני רואה בו ליצן בכובע אדום, בבגדי ליצן וידיים עם פעלולים. לא טעיתי? כך סיפרת את עצמך הפעם? דרך נחמדה. פעלולי חיינו.
לא טעית גרא, תודה. כל קריאה היא מתקבלת בברכה. כי זה אומר שהייתה שהות ולו קצרה מול הציור.
חיי מאוד פעלוליים….
טוב, אז זה לכבוד פורים, לוסי, הליצן שבך, החתוך שבך, הנמר שבך, שולפים צפרניים
ואולי זו האשה שבך, יוצאת להראות ולהראות
וגם זה טוב וגם זה טוב
והציור נהדר
איריס, אולי בפורים דווקא דרך ההתחפשות, נוציא את האמיתי מתוכינו?
תודה
הי לוסי, אני קוראת את מה שאת כותבת ואני מבינה. חשוב לך לצייר בשביל לבטא את עצמך ולהוציא החוצה דברים שלא ישארו בבטן וזה גם לדעתי אם כי לא ממקום אמנותי אלא ממקום הגיוני ורגשי…זה באמת הדבר הראשון הכי חשוב ביצירה. במילים הייתי מתייחסת גם לתוכן ובטח מבינה יותר אבל בציור אני מתקשה. אני רואה ראש אדום, מורכב מכנפיים שרוצות לעוף אבל הן שחורות ורגליים מאוד חלשות תלויות להן בלי אדמה להאחז בה. אבל הרגליים החזקות שלך הם היכולת שלך לצייר ולהתבטא והיכולת שלך לעוף גבוה עם אינסוף כנפיים תותבות. הראש הקטן האדום מטריד אותי כי הראש שלי נהיה אדום כשמרגיזים אותי והדם עולה לי לראש. אבל כמו שאמרת כל אחד וההבנות שלו והעיקר הוא יכולת הביטוי של האדם לעצמו והאפשרות הזו להשתחרר בדרך היצירה ממה שמעיק, היא נפלאה בעיניי.
סיגל, תודה על קריאתך המעניינת.
הצחקת אותי עם הראש האדום הרגזני.
אבל זה גם מלא כוח וחיות, לא?
אני חושבת שיש עוד עיקר ביצירה: שהיא תאפשר לצופה/קורא להתחבר במקום כלשהו, שתהדהד במשהו.
…ובסוף הכתר קיבל את כולך באהבה ובצבעוניות עליזה.
כשאת הופכת לציור הציור הופך לאת . את עשירה ורבת כיוונים.
זו אני שם למעלה. שבת שלום!
מירי תודה! ממש שיר כתבת לי. רוצה עוד!
לא משנה מה שאת עושה , זה מזמין למחשבה!
לאה, תודה על הקרדיט הגורף.
אם הציור נשאר בראש גם כשאת סוגרת את החלון, זה טוב.
אני רואה מרבת ידיים שעושה אלף דברים בבת אחת (בין כלי העבודה הצלחתי לזהות סלילי חוטים, אולר, ומפתח )
אהוד, תודה. אהבתי את העושה אלף דברים בבת אחת. ככה הראש עובד, לא?
מעניין שבין הדברים שראית, כלי עבודה. זה גרם לי לחשוב עד כמה שונה ראייה של נשים וגברים.
לוסי, נפלא צרור, אשכול העשייה, עם כתר אדום לראשו. כלים רבים יש לכל סניף, לכל בננה או בָּנן..:)
הציור יכול לשמש כמבחן פסיכולוגי.
אני כמובן יש לי ראש קרימינלי אז שותקת.
תמי, תודה. מאוד אהבתי שקראת להסתעפויות "סניף"
מזמינה להביע גם את המחשבות הקרימינליות.
זה מושלם ככה ביחד הכתוב והציור, השחור האדום, פשטות במורכבות ולהיפך
Jני יקרה, תודה רבה. את מבינה לליבי.
אני בכל זאת תמיד מקלקלת באיזו פינה.