גמל שלמה

בתום השרב האחרון פתחתי חלונות וניגשתי לכיור המטבח כדי להכין סלט.

על המטלית נח לו גמל שלמה. הרמתי את המטלית בעדינות וצעדתי ברכות לכיוון החלון כדי להעיף אותו לחופש. הוא מצידו רצה להודות לי ועשה סיבוב על היד, ולאורך הזרוע. באופן מפתיע לא נכנסתי להתקפת אימה, כבעבר. הרגשתי איך הוא מדגדג, נדהמתי מהקלילות שלו וידעתי שלמרות היותו חרק טורף, יכיר לי תודה ולא יאכל אותי. הנה גמלונצ'יק חביב, עוף אל החופש!

גמל שלמה

ירוק מטייל עלי

נשבר החמסין

נגשתי להכנת הסלט. בעודי חותכת, פורסת, מנהלת שיחה בטלה עם בעלי, הרגשתי משקל עודף על ראשי ודגדוג קליל באזני השמאלית. הושטתי יד ומשהו נישק לי את האצבעות, נצמד אליהן באהבה.

זה כבר היה מוגזם. אורח פורח, כבר אמרנו שלום. ניערתי אותו בתקיפות מחוץ לחלון וסגרתי אותו.

מה זה? נכנס פעם שנייה? גם את הראשונה לא הבנתי הרי הכל היה סגור בגלל החמסין. והשנייה? אולי מיהר להיאחז בשערותיי כשפניתי מהחלון?

גמל שלמה טיפס עלי

גמל שלמה דיגדג אותי

גמל שלמה ירוק, יפה

גמל שלמה טיפש

מה המשמעות של גמל שלמה שמתעקש ככה?

נזכרתי איך לפני כחמש עשרה שנה נכנס באחד הערבים אחד  כזה יותר גדול ובתי נתקפה פחד,

קפצה על כל הכורסאות ובסופו של דבר עלי, והייתי צריכה להחזיק אותה בתנוחת קנגורו עד שהחרק סולק לאחר כבוד רב, דרך החלון.

על היד שלי טיפס

גמל שלמה טיפש!

אני זוכרת בעיקר את חיבוק רגליה סביב מותניי, והיום כשכבר אי אפשר להרים אותה על הידיים, אני קצת מתגעגעת. מתגעגעת לנחיצות, לתלות, להנאה שבמתן חסות ולהרגיש קצת מצילה. כשהיום היא מצלצלת ואומרת :" אמא אל תיבהלי, קרתה תקלה עם הגזייה, פרצה להבה ונכווית ברגל. אנחנו במרפאה", אני כבר לא רצה (בסה"כ הם בסדר, והם בנהריה!) ולא מרימה אותה על הידיים (בכל זאת בת עשרים),רק יושבת בכורסא ומחכה שתגיע הביתה, כעבור כמה שעות, בשעות הקטנות של הלילה. ואומרת תודה לאל שהכל הסתיים בשלום,פחות או יותר…