אשאלה / יהודה קרני

קרני, המדמה עצמו לכוהן הגדול ואת ירושלים לאורים והתומים, תר אחר מסר נסתר בין אבני העיר ונופיה. קרני שנולד בפולין ועלה לארץ בשנת תרפ"א פוגש, נפעם, את ירושלים של מטה ורואה בין החומות את השופטים והנביאים ואת גיבנת הסבל שערמו על כתפיה הדורות.
כמו הנביא ישעיהו המפקיד בגוף ראשון שומרים על חומות ירושלים, כמו יהודה הלוי הכמה אל העיר מקצה מערב, ממשיך קרני את מסורת הדיאלוג והערגה עם העיר המסתורית.
שפתו של קרני בשירי ירושלים לקוחה היישר מהמקורות בבקיאות מעוררת השתאות. קרני "נוטש את האשבורן" ו"מקנב ענבות" בשיר "השבעתיכן" בו הוא פונה לבנות ירושלים. לשמיים מרים קרני את "אזרועו" ו"אין בודלת" בינו לבין שחקיה של ירושלים בזמן שנפשו עולה השמיימה בתפילה ורננה.
למין שורת הפתיחה – דימוי ירושלים כחושן של כוהן גדול – משוחח קרני בשיר הזה עם ירושלים של מעלה ועם ירושלים ההיסטורית – התנ"כית. קרני עומד נפעם מול שערי הדמעה שלא ננעלו עם חורבן הבית ומנסה, בחרט אנוש דלה, לפענח את סודה הטמיר של העיר.
"האמנם כולך רק קודש" ? הוא שואל ובכל שאר שירי ירושלים הוא משיב ב"הן" רבתי. כולה קודש עבורו.