יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
ציפורי האביב
הָרוּחַ מַרְחִיקָה אֶת הֶעָשָׁן
מִלֹּעַ הַר הַגַּעַשׁ הַכָּבוּי
שֶׁפַּעַם הָיָה פִּי
אִשְׁתִּי מְנַגֶּנֶת בָּאךְ
בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי
לְמַעְלָה בַּסָּלוֹן
בֵּין נֵר בּוֹעֵר לְזֵר
פְּרָחִים רוֹכֵן
אָחִי הַמֵּת וּמְלַטֵּף
אֶת כַּלְבָּתוֹ
דֶּגֶל הַלְּאֹם מִתְנַפְנֵף
עַל מִרְפֶּסֶת מֵעֵבֶר
לַוָּאדִי
צִפֳּרֵי הָאָבִיב
מְצַיְּצוֹת
שירך העדין מכיל את העצב על אחיך, על זכרו החי והאנושי, לצד ומול דברים אחרים בקיום העכשווי: עונג מבאך, ייצוגיות חומרית טקסית (דגל) כנגד עצמת הטבע השקט, הוואדי (אלות, ער אציל, קידה שעירה צוהבת אני מניח), וציפורים שרות. עולם כמנהגו נוהג – ולא. שיר מרגש
איזה קולאז' תמונות מרגש רקמת בשירך המרגש יהונדב של החיים הזורמים להם בקצבם הטבעיוהשגרתי ושל האח המת הניבט מהתמונה
יהי זכרו ברוך
שיר מרגש. החיים והמתים שותפים למעשי היומיום, הפשוטים והטבעיים, בין ובתוך הסמלים…
נעם, חנה ונורית. תודה על הקריאה הרגישה ותודה על התגובה.
שיר נפלא בעיני יהונתן.
כל טוב
רות
הרבה תודה רות. יהונדב
שיר חזק מאוד-מאוד. כוחו בתמונות. הסטקאטו של הזיכרון בין הבתים ודמות האח העולה, מרטיטה בעיניי. הבלחות אישיות ועולם כמנגו נוהג. בא האביב. גם הדימוי האישי בבית הראשון (הר הגעש) עוצמתי ביותר.
תודה רני.
השיר מצוין. והספר שהוא לקוח ממנו טוב מאד. קראתי אותו בהנאה כבר פעמיים, ומתכוון בקרוב לחזור אליו. מגלה כל פעם מחדש ניואנס שלא שמתי לב אליו.
בימים הקרובים אקרא גם את ספרה החדש של עפרה קליגר.
חג עצמאות שמח
מגיע לכולנו לשמח
גיורא